מרץ 27

תגיות

אנוש כחציר ימיו – ב'

62 שנה, מגיל 27 ועד שהגיע ל־90, נסע אריק ברובר 10 שלו, HXE143. שנים רבות מתוכן היתה זו מכוניתו היחידה, ובה השתמש יוםיום.

בשנת 2000, אחרי 54 שנים על הכביש, החליט אריק בן ה-73 כי מספיק לתקן את המכונית והגיע הזמן לערוך בה שיפוץ יסודי.

השיפוץ כלל בניה מחדש (אוברול) של המנוע

manoa

החלפת כל ארבעת הקפיצים בחדשים, החלפת ה king-pins בחדשים, מעצורים חדשים (כולל הכל, ראו בהמשך) וצמיגים חדשים. כמו־כן חודשו הריפוד והקישוטים. מאז השיפוץ השתמש אריק במכונית רק לעיתים נדירות, וכשהגיע לגיל 88 – חדל.

בן תשעים נכלא\אושפז\אופסן אריק במוסד. המסע שלו עם הרובר הסתיים. במובן מסויים הסתיים בהצלחה כי אריק הגיע לקו הגמר עם מכונית במצב מצויין, מכונית שלא נעצרה ולא תעצר בגלל מחסור בחלפים. ומצד שני היה משהו מטריד, מכאיב, שהותיר האיסוף האובססיבי שלו אחריו.

הכרתי אדם שאסף ספרים והקים לו ספריה. אדם שאהב ספרים, שצירף אותם אחד לאחד, שסידר אותם לפי נושאים, שהעמיד אותם זה לצד זה כדי שדברי האחד ישלימו את דברי השני, כדי שיהיו ביניהם גם הסולנים וגם המקהלה.

כך הוא ראה את הספריה כבר בילדותו:

"כי הנשימה פתאום נגמרה, כי שם, בפנים, גדולה וסביב סביב היתה הספריה עם אין ספור המדפים שלא זוכרים מהם אלא את שחור קוויהם המאוזנים ההם. שמעליהם ומתחתיהם היו זקופים כרכי הספרים ההם. מאות, אלפים, רבבות, יותר, ספרים ועוד ספרים רובם כהים והאחרים שהיו אדומים או כחולים או ירוקים רק הדגישו את כהות כל הספרים, אלפי אלפים מכוונים, ישרים, זה אצל זה, בחדר העצום הזה, שנראה כאולם. כאילו כל הקומה השנייה, כאילו למעלה מכוחו של אדם שום אומדן. יה אלהים. ספרים עד התקרה וספרים סביב כל הקירות. ולא בגיבוב או ברשלנות או בכלאחר יד, וגם לא קרים וסגורים ומרוחקים אלא ספרים חמים שקוראים בהם אלה שאוהבים אותם"

ואז קם יום אחד האיש ההוא ומת. ומיד בער בצעיר בניו היצר לחסל את ספריית אביו. והוא הזמין כל דיכפין לבוא וליטול:

chisool1

אפילו שאביו כתב "ורק שלא לגעת ולא לפרוע בכלום, דבר שהוא עצמו היה מוציא להורג כל מי שהיה מזיד לעשות.

chisool2

אחת מן הנוטלות הגדילה לעשות ושיתפה את הציבור ברשמיה: “אירוע שהזכיר יום אימוץ מטעם צער בעלי חיים או, לחילופין, סרט על השוד הגדול. דלת הבית היתה פתוחה לרווחה, מוצרט התנגן בפול ווליום ואנשים הגיעו, ליכסנו ראשים מול טורי הספרים ושלפו. יש שמילאו שקים. קונקורדנציות, שירה, חוכמת הפילוסופים המצופפים כתף אל כתף על המדפים, ספרים על גבי ספרים מעלים אבק ומיותמים שאף ספרייה בימינו אינה מוכנה כבר לקבל.” היא אף טרחה לציין כי היה תנאי מה לא לקחת: “ בתנאי שלא היה זה ספר עם הקדשה.” ומיד הוסיפה, החצופה: “לחבילה שלי הצליח להסתנן ספרו של טוביה ריבנר "ואל מקומו שואף" (ספרים שאני אוהבת יש לי כפול, שמא יושאל או יאבד אחד מהם), עם ההקדשה"

אולי גם זכרון זה החמיץ את ליבי כשהגעתי אותו בוקר אל מוסך "דרך בירמינגהם" אשר בקידרמינסטר, מוסך קטן העוסק בעיקר בחילוץ כלי רכב תקועים, טפול תקופתי וכיו"ב.

אל מוסך זה פונה תוכן עליית הגג של אריק, לשם הגיע כל מה ששכב לו על הראש חיים שלמים, בשלשה סבבים של טרנזיט. ולשם גם הוסעה HXE143, והוצבה בפיתחו למכירה.

forsale

הבוקר התחיל, לפי מיטב המסורת האנגלית, בשתיית תה וכרסום ביסקוויט, במשרד הקטן של המוסך. פיל ברלו, הבעלים, סיפר כי מגיעות פניות ומגיעים אנשים לא רק מרחבי הממלכה המאוחדת, אלא מכל העולם (או ליתר דיוק מכל רחבי האימפריה לשעבר): הודו, אוסטרליה, ניוזילנד, סינגפור, מלטה וכו’ (את רשימת סוכני רובר הגלובלית דאז ניתן לראות כאן)

בעוד שתיית התה מתקדמת, הצטרף אלינו גבר נוסף, עליז וחייכני. “אשתי ראתה את HXE143” בישר "ומיד התאהבה בה. ולכן, אף כי לא התכוונתי לכך קניתי אותה – מתנה לאישה!” הוא הזמין אותי להצטרף אליו ולבוא לראות, ולצלם, את המכונית.

כמובן שנעניתי להזמנה. בדרך סיפר על חוויות הנהיגה במכונית הזקנה. את ה FreeWheel טרם ניסה, וגם לאישה טרם התיר לנהוג בה. “זה עוד מוקדם".

הגענו למבנה ששימש פעם כביתחרושת, ועכשיו, כשאנגליה חדלה להיות ארץ של תעשיה כבדה, הפך למוסך שיפוץ מכוניות קלאסיות. מקרה מייצג, אגב: תעשיית רכבי האספנות משגשגת בבריטניה ומחזורה כבר עבר את שני מיליארד הליש"ט לשנה. ארץ שפניה לעברה.

הנה היא:

zaken1.JPG

מטופחת, אבל לא ממש במצב מקורי: פנסי הערפל אינם מהסוג הנכון, והשמאלי צריך בכלל להיות צופר.

zaken2

צליל המנוע עגול וערב לאוזן.

zaken5

כך רובר צריך להראות!

zaken6

ולא בדיוק כך

zkenti1

מאד התרשמתי מהרמה בה מוחזק פנים המכונית, כולל הדלתות, מנגנוני החלונות וכו’.

zkenti2

מתחת למכסה המנוע נמצאו שיפורים אחדים: מתיז מים לשמשות, פילטר אוויר שנלקח מרובר P4, פילטר שמן.

"מחר שבת" אמר האיש "והיא תוקדש לצחצוח הרובר!”

ואז החזיר אותי למוסך, ואני אמרתי "שומשום הפתח!”

הפרק הבא

לפרק הקודם.