אוגוסט 27

תגיות

הקיבוץ הראשון או מכיסופי גאולה למשק

zakia

                                                                    ב
באוגוסט הלוהט של שנת 1881 עזבה החבורה את שיקגו ושמה פעמיה לארץ הקודש. נימנו עליה הזוג ספפורד ושתי בנותיהם הקטנות, ובן דודם היתום רוב לורנס; מגי לי, אחותו של הורציו; איש העסקים וויליאם רודי שמימן את הנסיעה ופרש בגיל 36 מעסקיו בגלל מחלה; האומנת הישישה שלו וקרוליין מרימן שמה; האלמנה הטריה, אשת החברה אמליה גולד, שכבר הספיקה לתמוך בספפורדים בכסף שמשכה מחשבון קרן הנאמנות של משפחתה; אוטיס וליזי פייג’ ובתם פלורה; ג’והן ומרי וויטינג האמידים ובתם התינוקת רות. באנגליה הצטרף אליהם הקפטן וויליאם סילבסטר, נכה מלחמת האזרחים ואישתו האנגליה מרי.

לחוף יפו ירדו בספטמבר. העליה הראשונה תחל רק בשנה הבאה. תעבורנה עוד 11 שנה עד שתסלל מסילת ברזל לירושלים. ו“היציאה מן החומות", כלומר מחומות העיר העתיקה, אמנם החלה כשלושים שנה לפני-כן, אבל עדיין נשארו שטחים נרחבים ריקים וזולים יחסית סביב ירושלים.

תוך שבועות אחדים השתכנה הקבוצה במבנה גדול, צמוד לחומה, בקרבת שער דמשק.

the wall house

ובמשך הזמן התפשטו מגורי הקבוצה גם למבנים סמוכים. הם חיו יחד כמשפחה אחת, ולמעשה יצרו קומונה, את הקיבוץ הראשון. בהדרגה חברו אליהם עוד מאמינים. הם הרבו ב"מפגשים", בתפילה, בלימוד וזמרת המנונים. השכנים, יהודים כערבים, התענינו בהם ובאו להאזין להם. מכיוון שלא השתייכו לשום כנסיה ממוסדת ולא נפנפו בסמליה, ושום גוף רב עוצמה ומפחיד לא עמד מאחוריהם – הם לא עוררו התנגדות, הם לא היוו איום והתקבלו כשכנים מן המניין.

במשך הזמן התפצלו ה"מפגשים" לשני מופעים: האחד, פנימי וסגור לזרים, בו התקבלו המסרים מאלוהים, מלווים בפירכוסים ובכרכורים; והשני, פתוח לקהל הרחב בו התנהלו הנוכחים כפי שמצפים מאנשים מן הישוב להתנהל. בקצור, את הכת הסתירו בארון. את המפגשים הסגורים הנהיגה אנה, שגרירת האל עלי אדמות. הצפיה ל"אירוע הגדול" הלכה ונתעצמה, מלווה בביקורים יומיומיים בהר הזיתים. חברי הקיבוץ נמנעו מטיפולים רפואיים, מניחים עצמם בידי חסדו של האל.

הורציו לימד תנ"ך אבל בהדרגה גם לימד את ילדי העיר העתיקה אנגלית; ההכרה כי כסף יש להשתכר ביגיעה וביזמה לא התפוגגה כליל עם הביטחה באל ולא סתרה אותה, וכפי שנראה אף התחזקה והתעצמה עם הזמן. הם פתחו בית-ספר והמורה הדומיננטית בו היתה, עשרות שנים, העלמה ברוק, לשעבר מנהלת בית-הספר (של המיסיון) לילדי היהודים בלונדון. אבל כשאנה הודיעה כי הספרות שוא תדבר ואסרה את הקריאה באוסף ההבלים הזה המשיכה מיס ברוק להשאיל בסתר ספרים מרוממי רוח לתלמידיה צמאי הדעת מהמטמון שלה שבסתר המדרגות.

אנשי הכת גם טוו קשרים עם בני הקהילה התימנית הענייה שבדיוק עלו גם הם אז לירושלים  (לפי הוויקיפדיה, הישוב הישן בירושלים ובמיוחד הספרדים הפנה עורף לתימנים ודווקא פרומקין האשכנזי ניסה לעזור להם, ואף ארגן להם את השכון הראשון – אבל נניח עכשיו לכך). הם קראו להם ה"גדיים" כלומר בני שבט גד וראו בהם יהודים אותנטיים נושאי הזהות העתיקה ובמשך חודשים רבים תמכו בהם במזון ובבגדים. גם שבות ציון מתימן וגם העליה הראשונה שבדיוק החלה נראו בעיניהם כצעדים הראשונים בפעמי הגאולה התלת שלבית: שיבת היהודים לציון, מלחמת גוג ומגוג, ואז, סוף סוף – ישו. 

(התימנים התלוננו מרה באזני "חברי הקיבוץ" כי חטפו להם מגילה עתיקה וקדושה וטענו כי הגיעו ארצה בעיקבותיה. החשוד בחטיפה היה מוזס וויליאם שפירא – שניסה למכור מגילה אבודה עתיקה למוזיאון הבריטי, הואשם בזיופה התאבד מעוצם הבושה באותם ימים עצמם. לימים התגלו מגילות ים המלח באותו מקום בו טען שפירא כי גילה את המגילה שלו. עוד על הקשר של חברי הכת לארכיאולוגיה הארץ-ישראלית – בהמשך).

במה עוד עסקו החברים בעודם מצפים לאחרית הימים? רובם הסתובבו בעיר וסביבותיה ללא תכלית מסויימת, בטלים ממלאכה ושוחרי טוב. הם הושיטו עזרה באשר נדרשה ולפי יכולתם. כשהגיעו לירושלים לא היו בה כלל אחיות מקצועיות. הם לקחו על עצמם טיפול בחולים והדריכו אמהות בטיפול בתינוקות (עוד על האפקט הדמוגרפי של פעילות זו בהמשך). הם לימדו אנגלית, הם האכילו רעבים והלינו חסרי בית – ובה בעת חיו בעצמם מתרומות, שנור, ומהלוואות שלקחו ולא החזירו. הם פיגרו קשות בתשלום שכר דירה ושמו יהבם על עזרת השם.

הורציו ספפורד עצמו הרבה בטיולים ושוטטות סביב ירושלים, מקדים בכך שוחרי טבע ומולדת מהדורות שיבואו אחריו. ההרים הקרחים נראו לו כמשוועים ליערות ובחזונו ראה מין קרן קיימת שתכסה אותם בעצי אורן לכשתבוא הגאולה. כן, גם באקליפטוסים. להדברת המלריה, האוויר הרע. כי ב־1888, חלה הורציו בן ה-60 במלריה, מחלה נפוצה אז בכל ארץ-ישראל, אפילו בירושלים, ומת.
                                                                  ג.

עכשיו נותרה אנה השליטה היחידה, יש האומרים העריצה, של הקיבוץ. ואז התחולל בו שינוי גדול.

זרם גדול (יחסית) של שוודים שטף אותו, וריבע את מספר חבריו בשנה אחת – 1896. וכמו בכל עליה גדולה עניין השיכון הפך לנושא בוער. ותמורה גדולה נוספת התחוללה: מתנועה רעיונית־רוחנית הלכה התנועה ולבשה אופי של תנועה יצרנית ו"מישקיסטית" – תמורה שתאפיין קיבוצים רבים בשנים שיבואו.

ועוד תהליך התחולל. בעוד "הוותיקים" היו אנשי מקצועות חופשיים וניהול בריקעם – היו "העולים החדשים" איכרים ומשרתים בארץ מוצאם. ה"וותיקים" התייחסו בעליונות אל "העולים החדשים" ושמרו את השליטה על הקבוצה ונכסיה בידיהם. ו״המהפך" בוא יבוא.

שטף השוודים בא בעיקבות מסעה של אנה ספפורד ואחדים מאנשיה לשיקגו ב 1896. המסע נערך לרגל משפט ירושה בו היה מעורב אחד מחברי הקבוצה, אבל הופעתם בשיקגו עוררה עניין בעיתונות המקומית, שהפעם קיבלה את פניהם באהדה.

ג’וזף מאיירס מקנזס הזמין נציג של ה"אמריקן קולוני" – בשם זה נקראה עכשיו הכת – להופיע בפני קבוצתו ולערוך להם הכרה עם חבריהם המצפים בירושלים לביאת המשיח. אנה שלחה אליו את "בנה המאומץ" יעקב אליהו – יהודי מומר –

jacob

ובהשפעתו, ותוך שבועות ספורים, החלו חברי קבוצת מאיירס למכור את רכושם. את התמורה מסרו לאליהו שארגן אותם לנסיעה לשיקגו, שם הצטרפו לאנה ופמלייתה כפי שעשו נלהבים אחרים מן הסביבה.

באותו זמן פעלה בשיקגו קבוצה שוודית אוונגליסטית נוספת – קבוצתו של אולוף לארסון. גם קבוצה זו חייה חיי קומונה, ורוב חבריה היו נשים שעבדו כמשרתות. לארסון נשא לאישה אחת מהצעירות הללו ונסע איתה לביקור ממושך בכפר הולדתה הנידח נאס (כ 250 ק"מ צפון-מערב לשטוקהולם, בלב היבשת).

 בכפר הרבה לארסון לדבר על קץ הימים ושכנע חלק מתושבי המקום שזה או-טו-טו מתרחש (דמותו שמשה השראה לסופרת סלמה לגרלף בספרה "ירושלים" עליו זכתה בפרס נובל).

מנהיגי שתי הקבוצות התוודעו זה לזה ואנה הוזמנה להטיף אצל אנשי-נשות לארסון. ההתלהבות היתה עצומה והלארסונים ביקשו להצטרף אליה בחזרתה לירושלים. עד מהרה היתה אנה מנהיגת שתי הקבוצות גם יחד. גם לארסון מכר את כל רכושו ובכספים שנאספו מכל המצטרפים החדשים (כספים שהיו בניהולה של אנה מעכשיו) נשכרה אניית משא קטנה שנשאה את כולם לארץ-ישראל.

הקהילה שגדלה מאד נזקקה עכשיו למגורים גדולים בהרבה, ורכשה ממשפחת חוסייני (המופתי! המופתי!) מגרש רחב ידיים מצפון לחומות שעליו ניצבה וילה גדולה ומרשימה. הסדר התשלומים היה מסובך והשתרע על פני שנים רבות.

big-house

ובינתים התעתדה גם הקבוצה מנאס לעלות לירושלים ואכן הגיעה ביולי 1896 וכללה כעשרים בוגרים ועשרים ילדים. אנשיה מכרו בחפזה את נחלות אבותיהם, שדות ויערות והפקידו את רכושם לא בידי מנהיגם הרוחני, אולוף לארסון, אלא דווקא בידיו של "האח" יעקוב אליהו, נאמנה של אנה ספפורד. מטענם כלל ציוד חקלאי ומכונות לטוויה ואריגה – עולמם היה עולם אנשי כפר תמימים.

ועם הכניסה למאה העשרים חלה תמורה גדולה בחיי הקהילה, המקרבת אותנו צעד נוסף בדרך לרובר – ולא זו בלבד אלא שלתמונה מצטרפים עכשיו גם אליהו הנביא והקייזר הגרמני!

ועל כך בפרק הבא.

הפרק הראשון: יסורי איוב וענינים אחרים