ספטמבר 28

תגיות

עלייתה ושקיעתה של קובנטרי – ג'.

חילות אויר הופיעו לראשונה במלחמת העולם הראשונה ופתחו מימד חדש בלוחמה. בין היתר הם אפשרו חדירה לעומק טריטוריית האויב, על מנת לפגוע ביכולתו לייצר ולשנע אספקה צבאית. הם גם אפשרו פגיעה בסמליו על מנת לפגוע במורל. כמובן שהם פתחו פתח לפגיעה באוכלוסיה האזרחית של האויב השנוא.

במשך שנות השלושים התכוננו גם גרמניה וגם אנגליה לסוג זה של לחימה – כל אחת מהן בדרכה. ומכיוון ששתיהן פיתחו את תורת ההפצצה האסטרטגית, ואת תורת ההתגוננות בפניה, בעולם טרום-ראדאר ו GPS, היה ברור לשתיהן כי הלילה, ובפרט לילה שבו אין ירח – הוא הזמן בו קשה ביותר להתגונן. בלילה שכזה די שמפציץ יהיה צבוע בשחור כדי שלא מטוסי הקרב ולא זרקורי הנ"מ יזהו אותו, ולכן לא יוכלו לפגוע בו. מצד שני בחושך קשה לנווט ולזהות את המטרה.

שתי האויבות הבינו את הנושא וכל אחת פיתחה גישה שונה להתמודדות איתו. הגרמנים חיפשו פתרון טכנולוגי, ובחרו בפתרון שהתבסס על טכנולוגית הנחיתה העיוורת. בקצה מסלול הנחיתה הוצב משדר ששידר לסרוגין שתי אלומות צרות של גלי רדיו. שתי האלומות התרחקו זו מזו. כל אחת מהאלומות נשאה "פס קול" של צפצוף. קליטת אחת מהן נשמעה באזניות הטייס כ”ביפ, ביפ”. כשקלט את שתיהן שמע צפצוף רציף, וזה התקיים רק כשהטייס טס בדיוק בכוון מסלול הנחיתה. הדיוק היה מצוין: עשרות מטרים. על ידי שינוי במבנה האנטנה ניתן היה לגרום לכך שהאלומות יחתכו הרחק מן המשדר, בנקודה רצונית. כדי לשפר עוד יותר את הדיוק השתמשו הגרמנים בשני משדרים, רחוקים מאד זה מזה, שאלומותיהם הצטלבו מעל המטרה. המטוס צויד בשני מקלטים, וכשהטייס קלט את שני המשדרים, ושני המקלטים השמיעו צפצוף אחיד – ידע שעליו לשחרר את הפצצות. הדיוק היה עשרות מטרים בודדים. המערכת הזאת לא רק הובילה את הטייסים הגרמנים למטרתם, אלא גם החזירה אותם לבסיסיהם ואיפשרה להם לנחות בחשכה. טייסי המפציצים הגרמנים אומנו עוד ועוד להשתמש נכון במערכת והכירו אותה מצויין. אבל בלעדיה הם היו אבודים.

האנגלים לא סמכו על טכנולוגיה, אלקטרוניקה ושאר ירקות. כבנים לאומה של יורדי ים הם סמכו על ניווט קלאסי המבוסס על מצפן ועל כוכבי השמיים. על כל מפציץ הוקם צריחון נווט שקוף, בו ישב הנווט האווירי עם סקסטנט, מצפן וערמת מפות, לוח לוגריתמים ומחוגה, עשה חישובים ומדידות והורה לטייס לאן לטוס.

בעומק ליבם לא האמינו האנגלים בניווט לילה והקימו את צי המפציצים שלהם כדי להרתיע את הגרמנים. צילומי אוויר הוכיחו, לאחר גיחות ההפצצה הראשונות שלהם כי לא טעו: הפצצות האנגליות נפלו קילומטרים רבים מן המטרה.

מיד כשפרצה המלחמה וחיל האוויר הגרמני החל להפציץ את בריטניה, נפל אחד המפציצים הגרמניים לים סמוך לחוף הבריטי. הללו מיהרו למשותו ולבחון את הציוד המותקן בו. היה ברור להם כי שני המקלטים שנמצאו בו, מחוברים לאזניות הטייס השתייכו למערכת הנחיתה העיוורת. אבל לא היה ברור מדוע המקלטים הללו הרבה יותר רגישים מהמקלטים הרגילים ששימשו לצורך זה, ומדוע צריכים שניים. מהאזנה חשאית לשיחות שניהלו ביניהם טייסים גרמניים שבויים גדל החשד האנגלי כי זו מערכת ציון מטרה, וצוות "אמצעי הנגד" החל לבדוק האם אמנם זה כך. האנגלים כינו את המערכת הזאת בשם הקוד "כאב ראש". פיסיקאי שהתבקש לחוות את דעתו טען שזה לא יתכן, כי גלי רדיו מתפשטים בקו ישר, והם לא יגיעו מעבר לאופק (לימים התברר כי שכח להביא בחשבון את מרחק האופק בגובה בו טסו המפציצים הגרמניים). הועלה הרעיון, ההזוי לא במעט, להעלות מטוס בריטי לשמיים שיטוס ויחפש "ביפים" וגם יברר מהיכן הם באים. לצוות לא היה מקלט רדיו מתאים, בתדר 31.5 מה"ץ (אורך גל כעשרה מטר) ואחרי חיפושים נמצא מקלט מתאים אצל חובב רדיו אנגלי שהשאיל אותו ל-RAF למען בטחון המולדת. משלחת המחקר המעופפת כמעט טורפדה על ידי אחד הקודקודים האנגלים שכפר בסיכויי הצלחתה וסבר כי חבל לבזבז שעות טיסה על שטות כזאת. איך שהוא גונב העניין לאזניו של צ'רצ'יל שהרעיון דווקא נראה לו. עם צ'רצ'יל לא מתווכחים והמשלחת המריאה. ותאמינו או לא – הם מצאו את ה"ביפ" האחד וגם את השני ואפילו את המקום בו מצטלבות האלומות, ושבקרוב יופצץ. זו היתה העיר דרבי, שבה שכן מפעל רולס-רויס – היחיד שייצר באותה עת את מנועי "מרלין" שהניעו את המטוסים הבריטיים.

האנגלים החלו מיד במבצע "אספירין" נגד "כאב הראש". תחנות רדיו בסביבות דרבי הוסבו במהירות לשידור "ביפ-ביפ" בתדר הנושא 31.5 מה"ץ. כשהתקרבו המפציצים הגרמניים לדרבי התחרפנה מערכת ציון המטרה שלהם לגמרי, ובמקום מטרה מוגדרת אחת הם זיהו עכשיו עשרות מטרות, מרוחקות מאד זו מזו. לא רק שהם לא הצליחו לפגוע ברולס-רויס – הם איבדו לחלוטין את דרכם. הטייסים הגרמנים לא אומנו לנווט ולא היו מסוגלים למצוא את הדרך חזרה לבסיסם. חלקם התרסקו והשאר נחתו בבריטניה.

אבל בעקבות הכשלון שכללו הגרמנים את המערכת שלהם ועשו אותה עמידה בפני שבוש פשוט כמו זה שנערך בדרבי. השינוי דרש החלפת הציוד במטוסים וזה נערך בקצב נמוך כך שהטקטיקה הגרמנית השתנתה: בראש כוח המפציצים טסו עכשיו "מורי דרך" שהיו מצויידים במכשור החדיש. הם יטילו פצצות תבערה שיסמנו ליתר, הבאים בעיקבותיהם, היכן להטיל את פצצותיהם. מדושני עונג, קראו הגרמנים לטקטיקה החדשה "סונטת אור-הירח".

ברווח הזמן עד שמצאו הבריטים מצידם תשובה למערכת החדשה, הופצצה קובנטרי.

במוזיאון מוצגת סצנת רחוב מליל ההפצה:

bliz

515 מפציצים גרמניים השתתפו בהפצצה, שנערכה ב14 לנובמבר 1940. ב-7:20 בערב הופיעו 13 מטוסי הינקל, מצויידים במערכת איכון המטרות החדשה, והטילו נורים ופצצות תבערה על המטרות. אחריהם הגיע הגל הראשון של מפציצים שהטילו פצצות כבדות על המטרות שנבחרו בקפידה: תחנות כוח, מכוני מים, מרכזיות טלפון. כל מה שהיה יכול לתמוך בכוחות ההצלה וכיבוי האש. אחריהם הגיע גל מפציצים שהטיל פצצות הדף ותבערה. פצצות ההדף גרמו לקריסת הגגות ואיפשרו לפצצות התבערה לחדור לתוך הבנינים.

בשעה 8:00 בערב עלתה הקתדרלה העתיקה של קובנטרי באש. יותר מ-200 שרפות פרצו בעיר בו-זמנית והתחוללה בה סופת-אש. ההפצצה הגיעה לשיאה בחצות הלילה וצפירת ההרגעה נשמעה רק ב 6:15 בבוקר.

4300 דירות נהרסו כליל, ושני שליש מכלל הבנינים בעיר נפגעו במידה זו או אחרת.

covr1

בין המפעלים שנמחקו היו לא רק דיימלר והמבר-הילמן, אלא גם יגואר ורובר.

הפגיעה בקובנטרי היתה אנושה. אבל מה התחולל בעיקבותיה, נראה בהמשך.
לצפיה:

NEXT

PREV