ספטמבר 27

תגיות

עלייתה ושקיעתה של קובנטרי – ב'.

בשנות השלושים הגיעה קובנטרי, ותעשיית הרכב שלה, לשיאה.

היו בה שני מפעלים גדולים שייצרו עשרות אלפי מכוניות בשנה: סטנדרד והילמן. מכוניות אלה יועדו לאנשי המעמד הבינוני בכל רחבי האימפריה (פועלים לא יכלו אז להרשות לעצמם מכונית). מכוניות אלה היו קטנות, חלשות (בהשוואה למכוניות אמריקאיות מהתקופה) וחסכוניות – אם כי יוצרו אז באנגליה, מחוץ לקובנטרי, מכוניות עוד יותר קטנות חלשות וזולות: על ידי מוריס, אוסטין ופורד. זה מה שהכלכלה איפשרה אז, וזה גם מה שהתאים לדרכים הצרות עד-מאד, העקלקלות והפתלתלות של העולם הישן. את מסלול הדרכים קבעו הגבולות בין חלקות השדה, ירושת דורות רבים ו"פרצלציות" רבות. בעולם החדש, לעומת זאת, לא היה עבר. (לפחות לא להם) והמתיישבים יכלו לקחת סרגל ולמתוח איתו כביש ישר ורחב באדמות עליהן השתלטו ולטוס עליו במכוניות ענקיות.

הרי הילמן משנות השלושים:

hillman

עדיין בנויה ידנית בשיטות הישנות ההן.

אבל חוץ משתי הגדולות הללו, היו בקובנטרי עוד חברות, בינוניות, קטנות וזעירות שפנו למעמד העליון על רבדיו ויצרו למענו מכוניות תפנוקים ויוקרה. נתחיל בסינגר, שיצרה תמיד מכוניות "עממיות פלוס". הן היו דומות מאד למוריס בן תקופתן, אבל למנוע היה גל זיזים עליון, למשל, שנתן להן ביצועים משופרים:

singer2

חברה שייצרה מכוניות שובות לב הייתה ריילי. גם בעיצוב וגם בטכנולוגיה חרגה תמיד מן השגרה:

reily1

לא רק עיצוב ה"ארט-דקו", אלא גם מנוע בעל תאי שריפה חצי-כדוריים, עם מצתים במרכז ושני גלי זיזים.

reily2

בשנות החמישים והשישים היתה אחת כזאת בירושלים, עם הגה ימני כמובן, שחנתה תמיד באחד הרחובות השקטים של רחביה, והיתה שייכת לביתו של אחד מבכירי השופטים. כמה שחמדתי אותה בליבי… אבל לא העזתי לדבר בה נכבדות. לימים צצה בבאר-שבע, ואחרי שנים אחדות נעלמה לבלי-שוב.

reily3

ואיך אפשר שלא להזכיר את רובר? רובר היתה חוליה מקשרת בין המכוניות העממיות פלוס ומכוניות העילית. זה מה שיש למוזיאון להגיד עליה:

rover6

“רובר 12 סלון 1935. אף כי זאת מכונית סלון משפחתית, הרי שהיתה מהירה יותר ועדיפה לנהיגה מרוב המכוניות המשפחתיות מאותו שנתון.“

מנוע 1.5 ליטר עם שסתומים עיליים, גג וחלון קדמי נפתחים, ארבעה הילוכים קדמיים ו Free Wheel.

כך היא נראית:

rover7

וחדי העין שבין הקוראים יזהו בה אלמנטים רבים ששרדו ברוברים שיוצרו אחרי המלחמה.

הרי הפגוש הקדמי, תוצרת ווילמוט-ברידן עם פטנט ה"המאזן ההרמוני" של רובר.

rover8

wilmont1

מכסה המנוע, עם זאת, שונה.

rover9

ומכאן נעבור למכוניות הפאר האקסטרווגנטיות.

את אלביס כבר הזכרנו? הנה דוגמה לאחד ממוצריה מאותה תקופה:

alvis2

alvisa

ואיזו טלפתיה גרמה כנראה לכך כי אף שהרובר היא אחותה הקטנה – היא דומה לה כל-כך…

ועל SS שמעתם? אחרי המלחמה, כששם זה הפך למצורע החליף מר וויליאם ליונס (בהמשך: סיר וויליאם), המנהל, את שם החברה שלו ליגואר. הנה היא:

ss1

ss3

ss4

וכל אותה עת, כל שנות השלושים, בעוד אנשי קובנטרי שוקדים על שכלול ויפוי מכוניותיהם, סיירו בשמיה מטוסי הלופטוואפה וצילמו וצילמו וצילמו. במפות שנמצאו אצלם אחרי המלחמה מסומנים כל מפעלי קובנטרי, כקטנם כגדולם: מטרות ממדרגה ראשונה!

NEXT

PREV