ספטמבר 27

תגיות

עליתה ושקיעתה של קובנטרי – א'.

העיר העתיקה קובנטרי היתה מרכז חשוב של תעשיית הרכב הבריטית – מי לא שמע על יגואר, טריומף, הילמן? ומכיון שבמגרש מכירת הרכב של ביולי מצאתי שיש "קשר טלפאתי" כביכול בין מכוניות שמקורן בקובנטרי, החלטתי לבקר בעיר ובמיוחד במוזיאון התעבורה שבה, המתעד את תולדות תעשיית הרכב שם, ולתהות קצת יותר על טיבו של קשר זה.

קובנטרי ידועה לא רק בגלל כלי הרכב שיוצרו בה, אלא גם בגלל ההפצצה ההרסנית שהפציץ אותה חיל האויר הנאצי ב 14 בנובמבר 1940, הפצצה שהחריבה כליל את מרכז העיר ואת המפעלים שבו.

כבר ביקרתי בעבר בערים עתיקות באירפה, שנחרבו עד היסוד באותה מלחמה (ורשה, דרזדן) וראיתי כיצד התגייסו בניהן (וממשלותיהן) לשיקומן ושיחזורן המופלא. אך למה שנגלה לעיני כשהגעתי לקובנטרי לא ציפיתי. ג'נין? קלקיליה?

בצידי הרחוב שוק גדול והומה אדם: נשים רעולות, גברים בגלביות ההולכים על המדרכות ועל הכביש, ילדים מתרוצצים,דוכנים צפופים מכל המינים והסוגים, לכלוך והזנחה. העיר אינה גדולה במיוחד וכעבור רבע שעה במזרח התיכון הגעתי למוזיאון.

התצוגה מתחלקת לארבע קבוצות: לפני מלחמת העולם הראשונה, בין המלחמות, לאחר המלחמה, וקומה מיוחדת המוקדשת לתקופת המלחמה עצמה.

בכניסה מקדמת את פני המבקרים יגואר E-type, האחרונה שיוצרה ונסעה ישירות מן המפעל למוזיאון וקפאה בו חדשה:

e-type

ומיד מסתבר שעוד מימי הביניים היתה קובנטרי עיר של בוני שעונים, ושידע בגלגלי שיניים, מיסבים ומכניקה מדוייקת עבר בה מאב לבן. במאה התשע-עשרה התפתחה בה תעשיית טקסטיל שכללה לא רק טוויה אלא גם יצור מכונות תפירה וכיוצא בהם. אבל בשלהי אותה מאה, עם התפשטות התעשיה הזו לארצות המתפתחות של אז (העיר לודז' שבפולין למשל, ראו הקישור שלמעלה) שקעה קובנטרי במיתון ובאבטלה, והיזמים שבתוכה החלו לחפש אלטרנטיבות. והמובילה שנמצאה היתה ייצור אופניים. המוצר הפך ללהיט, המכירות עלו בקצב מטורף ובסוף המאה התשע עשרה קובנטרי היא כבר עיר של יצרניי אופניים. בין הידועים שבהם: רובר, ריילי, הילמן, טריומף. צרפת של אותה תקופה מובילה ביצור מנועי בעירה פנימית, מנועים פשוטים, והצעד המתבקש – הפיכת האופניים לאופנועים מתחיל על ידי חיבור מנועים כאלה לאופניים. לא עובר זמן רב ורובר וכו' מתקדמים ליצור אופנועים, ולאחריהם – מכוניות. מוצרים פשוטים מאד, בסיסיים.

Rover1

הרי הרובר הפשוט הזה בחזית מפעלי מטאור, בה שוכנת חברת רובר בע"מ:

Rover2

המפעל, כמו מפעלים רבים אחרים, שוכן במרכז העיר, בסביבת מגורים כאשר עובדיו גרים סביבו, בסמטאות הצרות. וכאן מן הראוי להוסיף משהו: אנגליה של אותה תקופה היא אימפריה חובקת עולם. לרשותה צי אדיר וצבא ענקי שכמעט תמיד נלחם בפינה זו או אחרת של העולם. צבא זה זקוק כל הזמן לנשק ולתחמושת ועיר תעשיתית כמו קובנטרי יכולה לספק לו את מבוקשו. לא רק שבנוסף למפעלי רכב יש בקובנטרי מפעלי נשק ותחמושת, אלא גם שמפעלי הרכב המוגדרים ככאלה, מעורבים כולם, בצורה זו או אחרת, ביצור כלי מלחמה.

לדוגמה: כשמשתרר הקיפאון הטרגי בחזית המערב, בשנת 1916, ומיליוני חיילים נהרגים בלי שחל כל שינוי בהיערכות הכוחות מבינים בצבא האנגלי שהוא זקוק לעמדה משוריינת מתנייעת – רק כך יוכל לגבור על מכונות היריה הגרמניות, מקוררות המים. הטנק נולד. ומי מספק לו את המנוע? חברת דיימלר, מקובנטרי:

daimler1

ואיזה מנוע זה היה! מנוע בנזין של ששה צילנדרים, בעל נפח 16 ליטר, נטול שסתומים, ובעל הספק של… 105 כ"ס. לא, לא מנוע של שתי פעימות, אלא מנוע ארבע פעימות בעל צילינדרים מסתובבים. בצילינדר המסתובב היו שני פתחים, האחד ליניקה והשני לפליטה והם היו מגיעים לפתחי היניקה והפליטה שבגוף המנוע בתזמון המתאים – בדיוק כמו שסתומי הפליטה והיניקה שבמנוע רגיל. הרעיון היה ליצור מנועים שקטים במיוחד, עבור מכוניות יוקרה. המנועים אמנם היו שקטים יחסית למנועי שסתומים מאותה תקופה, ועמידים מאד, אבל הם שרפו שמן בכמויות אדירות. אדי השמן אפפו את המנוע ולא פעם חנקו והרעילו את צוות הטנק (המנוע הוצב במרכז התובה ולא בתא מנוע נפרד). ענני השמן השרוף גם הסגירו את מציאותו ומקומו של הטנק לאויב.

דיימלר כבר היתה שייכת אז לחברת "כלי הנשק הקלים מבריסטול" הידועה יותר בראשי התיבות שלה BSA, ויצרה גם מנועי מטוסים, ופגזי ארטילריה כבדים.

עד כמה היתה העבודה ידנית ולא יעילה במונחים מודרניים תעיד העובדה כי באגף יצור הרכב של דיימלר עבדו אז חמשת אלפים איש והוא ייצר כאלף מכוניות לשנה.

הפריחה הגדולה של קובנטרי התרחשה בין שתי מלחמות העולם. הביקוש למכוניות גבר בהרבה על ההצע; כל מי שרק היה יכול נכנס לעסקי ייצור המכוניות. רווחי החברות היו גבוהים והביקוש האין סופי לעובדים בעלי רמה טכנית גבוהה גרם להם לשלם משכורות נאות לעובדים, ולנהירת מהנדסים וטכנאים מכל רחבי הממלכה לקובנטרי. תעשיית הרכב היתה ה high tech של אותם ימים.

הרי אחדים מן השחקנים:

הנה ALVIS משנות העשרים המאוחרות, מכונית ספורט יוקרתית:

alvis1

והנה המבר דו-מושבי:

humber1

בין האופניים והאופנועים שכולם, שם בקובנטרי, יצרו.

והרי זינגר קטן ונחמד:

singer1

ייצור המכונית מודגם ב"מדרכה" של סטנדרד:

standard1

על אשיית ה"סולם" הפשוטה נבנה, על ידי נגרים, שלד מעץ. לאשיה קפיצי עלים, מעצורים מכניים ומנוע פשוט בעל ראש שטוח, קרבורטור side draft ללא סעפת וקירור מים.

standard2

על שלד העץ מרכיבים דלתות, ומרקעים עליו את הלוחות החיצוניים של המרכב. מכסה מנוע פשוט. מין ח מפח, משלים את בניית הרכב:

standard3

בתנאים אלה כבר היה יותר פשוט לייצר מכונית פתוחה:

standard4

אם תחשבו על זה, המכונית הזו היא בעצם ג'יפ הצבוע בצבעים עליזים. בהזדמנויות אחרות לא ציפו את שלד העץ בפח והסתפקו בלמתוח עליו אריג. מכוניות אלה נקראו fabric.

למילה standard יש יותר ממובן אחד. באותה תקופה זו היתה מילה נרדפת לאיכות גבוהה. אחרי כן היא התפרשה כ"תקן" ולבסוף "סתם", שגרתי. כשזה קרה נאלצה החברה לשנות את שמה – אבל עד אז ייצרה עשרות אלפי מכוניות בשנה, כך, בעבודת יד.

NEXT