צמה חדשה לרובר הירוק – ט'.

לא מעט מאגדות הילדים של אנדרסן מכילות קטעים ציניים-מפוכחים-מרירים. לא אעסוק הפעם ב"הרצים" המתאר טקס חלוקת פרסים עבור הריצה המהירה של השנה, בה העניקה הוועדה את המקומות הראשונים לארנב (עבור המהירות) ולשבלול (עבור המאמץ וההתמדה) – אף כי יש מה לומר בנידון. הפעם אני נזכר ב"חמישה בתרמיל אחד" המספר על חמישה גרגרי אפונה שנורו יחד לגורלם – ונפלו כל אחד במקום אחר. אחד מהם נפל לבור הביוב (ג'ורה בפי העם) ומאז היה בטוח שזה העולם, שזה העולם כולו ואין בלתו.
וגם אני, לא עלינו, הייתי בטוח שנים רבות שאני מכיר את מכוניות רובר מסדרה P2 – אם מתוך כך ששרצתי מספיק זמן ב"מוסך שמואל" בולע בעיני כל רובר שהגיע לטיפול – ואם מתוך חיטוט בקרבי מכוניות רובר לא מעטות שנזרקו (או שכך היה נדמה לי) אחרי שסיימו את תפקידן. כך, למשל, הייתי משוכנע שרקע לוח המכשירים הוא ניקל חשוף – כי כך היה בכל המכוניות בארץ; ושהפעלת המצמד באמצעות מוט (שטנגה) ולא באמצעות כבל הוא רעיון כביר, חוצפה ישראלית מבורכת, אילתור גאוני – כי מי בכלל צריך את התסבוכת הזאת, שלא ברור איך היא עובדת ומדוע צריך אותה.
prisa
עד שהגיעו "תלאובות הקלאץ'” ופקחו את עיני, וגרמו לי להבין את החיוניות שבמשיכת ידית ההפעלה של המצמד (B בפריסה למעלה) במישור הסיבוב שלו – ושזה בדיוק מה שמוט לא עושה.
ההכרה הזאת שימשה לי תמריץ להבנת פעולת הכבל, המפורטת בציור שלמעלה (הקליקו עליו לקבלת תצוגה מוגדלת).
כך נראים חלקי המערכת בקטלוג החלקים של הרובר:
clutch
הרעיון הוא להניח גם לדוושה וגם לידית ההפעלה לדחוף ולהמשך אך ורק בתוך מישור הסיבוב שלהם, ועל ידי כך להביא למינימום את הכוח הדרוש להפעלת המצמד, ועקב כך גם למזער את הבלאי לחלקים המעורבים בפעולה.
לחיצה על הדוושה דוחפת את המוט C לאחור. המוט C מחובר בקצהו לקצה הכבל הפנימי, צורת החיבור ביניהם מפורטת במסגרת בצד שמאל למעלה של הציור.
הצינור הגמיש בתוכו נע הכבל מעוגן בשני קצותיו: מאחור לאשיה, בנקודה הנמצאת במישור הסיבוב של הדוושה, ומלפנים למנשא A, בנקודה הנמצאת במישור הסיבוב של ידית ההפעלה (B). כך מושגת המטרה. למסגרת D בה מתרחש החיבור בין הכבל למוט שתי פונקציות. הראשונה, היא משמשת כמסב החלקה למוט C. מכיוון שהמוט נע בתנועת טלטל יש לאפשר לו שינוי זווית בתוך מישור הסיבוב של הדוושה. לכן עשוי ה"מסב" מסנדוויץ' של שתי דיסקיות מחוררות שביניהן לבד ספוג בשמן – זה מאפשר למוט לבצע את שינוי הזווית הקטן הנחוץ לו בעת תנועתו. הפונקציה השניה היא לשמש תפס למגן חיצוני (מגומי) על המסב, ועל פנים הכבל. לכלוך כגון אבק או בוץ מהדרך יהרסו אותם במהירות. זה גם תפקידו של "אקורדיאון" הגומי בקצהו השני של הכבל. יש לשער כי העדרם של חלפים אלה הוא שגרם לשמואל, בשנות החמישים לבטל את השימוש בכבל ולעבור לתחליפים נחותים אך זמינים.
כפי שסיפרתי בפרק הקודם, מייק אוונס הפתיע אותי ושלח לי את חלקי המכלול:
new-parts
למייק אין רובר 10 והוא לא ידע מה הם האורכים הדרושים לדגם זה. לכן הוא כלל במשלוח שני מוטות דחיפה C אלטרנטיביים (בפועל התברר כי הקצר שבהם הוא המתאים).
כך נראה מנגנון ההפעלה הישן, המאולתר, של המצמד כשניגשתי למלאכת ההרכבה:
old1
בולטים לעין הם העדרו של המנשא הקדמי (A) וכן העובדה כי ידית ההפעלה (B) מורכבת הפוך – חריר הקפיץ נמצא מאחור ולא מלפנים.
הרי תמונה נוספת של המצב כפי שהיה:
old2
האילתור והעדר A בולטים מאד. (לא זכיתי לראות את A על אף רובר "ישראלי" ולא על מה שנשאר ממנו).
גם הזווית בה נמצאת ידית ההפעלה אינה נכונה: היא מאונכת למישור האשיה ועליה להיות נטויה קדימה לעומתו בכ 30 מעלות. מכאן שגם אילו היה A בידי היה המרחק בינו לבין B קצר מדי ולא מספיק כדי לגרום להפרדה במצמד. נאלצתי לכן, לפחות לבינתיים, לוותר על עיגון קצה הכבל הקרוב לידית ההפעלה.
אבל בהעדר נקודת עגינה לקצה הכבל – למשיכה ישירה – היה הכבל ארוך מדי, ארוך בשבעה סנטימטר. מה עושים? הפתרון שלי היה לגשת לטינו, שקיצר את הכבל, הפנימי והחיצוני במידה שביקשתי.
עכשיו יכולתי לסיים את ההרכבה והיא נראית כך, חלק קדמי:
cable1
(כבל הספידומטר מסתיר במעט את "אקורדיון" הגומי שבקצה הקדמי). נראה בבירור המזלג המחבר את מוט הדחיפה לדוושה. וכך נראה חלקו האחורי:
cable2
נראים בבירור מכסה הגומי (שמולא בגריז) המגן על צידו האחורי של המתקן, מוט הדחיפה והכבל.
ולסיכום, אתם בוודאי שואלים – מורגש איזה הבדל בתפעול? והתשובה היא כן. מדדתי את הכח הנחוץ להעלת המצמד והוא ירד בכ-30 אחוז.

PREV