אוי, בלמים תפוסים!

אחרי פתרון מרבית מחלות הילדות גבר בי האמון ברובר המשוקם והתחלתי לצאת לנסיעות "ארוכות" יותר ויותר, ואפילו בדרכים ראשיות… הרובר כבר עבר יותר מארבע מאות קילומטר.

והנה, כשחזרתי מאחת הנסיעות "הארוכות" הבחנתי כי ה"סחיבה" של המכונית אינה כתמול-שלשום והמנוע מתחמם יותר מהרגיל. כשהתקרבתי הביתה חשתי בריח מוזר, לא מוכר. התחילו לשרוף זבל אצלנו בשכונה? ומדוע הריח הזה אינו מרפה והוא בכל מקום?

כשנכנסתי לחצר נפל האסימון. מיהרתי לגעת בגלגלים והחשד התאמת: הם היו כולם חמים, אבל אחד מהם, האחורי השמאלי – להט.

העלאתי את המכונית על ג'ק, כשבלם היד משוחרר, וניסיתי לסובב את הגלגל הנ”ל. הוא היה תפוס לחלוטין. סובבתי "קליק" אחד בבורג הכוונון – והגלגל השתחרר. ניכנסתי למכונית, ולחצתי על דוושת המעצורים, וחזרתי לנסות לסובב את הגלגל. תפוס לחלוטין, כמו קיר. שחררתי עוד קליק, והגלגל חזר להסתובב. לחיצה נוספת על הדוושה – ושוב תפוס לחלוטין. משאבת הבלם הפכה לדיודה, והיא פועלת בכוון אחד בלבד.

מה קרה? הסרתי את תוף הבלימה מהבלם התפוס, מבלם הדיודה, הסרתי את סנדלי הבלימה ממקומם והוצאתי את משאבת הבלם לבחינה. וכך היא נראתה, אחרי שנתיים מאז שופצה – וארבע מאות קילומטר:

corrosion

שכבת זוהמה קרושה כיסתה את קצות הצילינדר והבוכנות גם יחד (הערה: בזמן הפירוק הם היו יבשים, ונרטבו רק אחרי הפירוק, משאריות של נוזל בלמים שנשארו בצילינדר.) לא יכולתי להזיז את הבוכנה בכוח האצבעות, ונזקקתי לחולץ כדי להשלים את הפירוק. בתנאים רגילים הבוכנה צריכה להחליק בתוך הצילינדר ללא הפעלת כוח. מה קרה כאן?

כך נראה מכלול הבלם הזה לפני שנתיים, בזמן השיפוץ:

achori

עדיין רואים את צינורית ניקוז נוזל הבלמים שזה עתה הוזן למערכת.

kidmi6

עם המשאבה התפוסה ומוכת הקורוזיה חזרתי למחרת, דבר ראשון בבוקר, אל האדם ששיפץ אותה, מוותיקי הענף, כולי תלונה וטענה. איך זה יכול להיות שכך זה נראה אחרי ארבע מאות קילומטר, ארבע מאות בלבד?

האיש צחק: “שנתיים ורק ארבע מאות קילומטר? משאבת בלם חייבים להפעיל יום-יום! אחרת נוזל הבלמים הקורוסיבי וההיגרוסקופי תוקף את המשאבה וזו התוצאה. לא ידעת?”

לא. לא ידעתי. במשך שנותי הארוכות עם 26-069 לא ניתקלתי בתופעה זו מסיבה פשוטה: הרובר הנ"ל מצויד במעצורים מכניים. אין בהם לא נוזל בלמים ולא כל חומר היגרוסקופי אחר. במעצורי "גירלינג" המכניים עשויים הצילינדרים מאלומיניום והבוכנות מפלדה מחוסמת, וחרוטים בהן חריצים להכלת הגריז.

girling

בוכנת המעצורים המכניים המקוריים ברובר (Girling). שימו לב לשלושת חריצי הגירוז. הבוכנה הזאת בת שבעים.

הבוכנות הללו מגורזות תמיד היטב-היטב בגריז לטמפרטורה גבוהה. במשאבות הבלמים המכניות אין איפוא מה שייצור קורוזיה, אין חיכוך, והמכונית יכולה לעמוד ללא תנועה חודשים ושנים בלי שבוכנות הבלם יתפסו ובלי שיעילות הבלמים תיפגע.

אבל 26-453 הוסבה אי-שם בשנות החמישים הרחוקות ל"מעצורי שמן" מיושנים, מאלו שכבר מזמן אבד עליהם הכלח, והיא סובלת מתחלואיהם.

הקשיש לקח את המשאבה מידי (כבר ניקיתי אותה היטב-היטב בבית, באמבט האולטרסוני שלי), מרח אותה, את הבוכנות ואת הגומיות היטב היטב בנוזל בלמים (כפי שעשה כל חייו), הרכיב מחדש ואמר לי: “עכשיו הכל בסדר. אבל אתה חייב לנסוע יום-יום!”.

מדוע, שאלתי את עצמי, במעצורים הידראולים שאינם נמצאים בפעולה (ויש אומרים: בפרט כשהמשאבות מחודשות) – “נתפסות" המשאבות, כלומר הבוכנות נתקעות בצילינדרים, ומתקשות לנוע?

פתחתי במחקר מזורז תוך כדי קריאה בספרות ושיחות עם בעלי מקצוע, וזה מה שהעלאתי בחכתי:

שני תהליכים הם האשמים העיקריים:

1) ריאקציה כימית בין הבוכנה (העשויה מאלומיניום) לבין הצילינדר (העשוי ברזל יציקה). ריאקציה זו מתחוללת כאשר נוזל הבלמים, שהוא היגרוסקופי מאד, סופג לתוכו מים. הנוזל פותח כך שהוא מסוגל לספוג מים בכמות השווה לעד 3% מנפחו – בלי שהדבר ישנה את צמיגותו. והוא אכן סופג לתוכו מים כל הזמן – מהאוויר. תוספת המים הזו גורמת לשתי תופעות בלתי רצויות: הנוזל נעשה קורוסיבי, ותוקף הן את האלומיניום והן את הברזל. נבנית שכבת "מלח" לבנבן בין שתי המתכות המונעת את התנועה החופשית של הבוכנה בתוך הצילינדר. במשאבה הנמצאת בשימוש יומיומי נמנעת בניית שכבת המלח – היא נשחקת ומוסרת בעודה קטנה מאד ובלתי מפריעה. גם טמפרטורת הרתיחה של הנוזל יורדת עקב המצאות המים בקירבו.

2) ריאקציה גלוונית בין שתי המתכות. הסבר קצר: בין כל שתי מתכות שונות הנמצאות במגע נוצר מתח חשמלי. הסוללות החשמליות למיניהן, והטרמוקפלים המשמשים למדידת טממפרטורה מבוססים על התופעה הזו. המתח הזה גורם למעבר יונים ממתכת למתכת (בדיוק כמו בתהליכי ציפויי גלוונים של מתכות, או כמו בריתוך חשמלי) היוצר מלח לבנבן וגורם ל"ריתוך" הבוכנה לצילינדר. שמוש יומיומי משמעו שחיקת שכבת "המלח" הזו בעודה מיקרוסקופית, ומניעת גדילתה לעובי הגורם לתפיסת הבוכנה.

בנוסף לכך – בין הצילינדר והבוכנה אין שום חומר סיכה. כי גריז רגיל לסוגיו, כזה המיוצר מתזקיקי נפט, הורס את גומיות האטימה ויש להמנע לחלוטין מהשימוש בו במשאבות בלם. וכידוע, החיכוך בין שני משטחי מתכת ללא חומר סיכה ביניהם, הוא עצום והמשטחים נוטים "להתקע" זה בזה.

זקני וּותיקי המקצוע נהגו – ונוהגים עד היום – לשמן היטב את הצילינדר, הגומיות והבוכנות בנוזל בלמים, לפני הרכבת המשאבה. זה פתרון לטווח קצר וכדברי המשורר המנוח בנימין גלאי משול לעשיה במכנסים; בהתחלה זה חם ונעים ובעיקר משחרר – אבל די מהר זה שורף ומסריח שלא לומר מביך…

כי שכבת נוזל בלמים חשופה לאטמוספרה בין הבוכנה והצילינדר היא בדיוק מה שנחוץ ליווצרות מהירה של קורוזיה חמורה ביניהם.

אז מה כן ניתן לעשות כדי למנוע תפיסת הבלמים (פרט לשימוש יומיומי במכונית)?

1) שימוש בגריז סיליקון לגרוז הגומיות, הבוכנות ומכסי הצילינדר (שהם גם אומי כיוונון המעצורים). גריז סיליקון מתאים ניתן להשיג במספר חנויות בארץ, ביניהן קארפלן  מרחוב הרכב 1 בתל-אביב (בית אופל, לא רחוק מגלוונומטה). מחיר שפופרת הוא 40 ש"ח:

sg

גריז סיליקון אינו תוקף את הגומי (להיפך, מועיל לשימורו), מתאים לטמפרטורה גבוהה, וכמובן משמש חומר סיכה בין הצילינדר לבוכנה, ובין הצילינדר ומכסי הצילינדר.

silicon

2) מעבר מנוזל בלמים מסוג dot 3/4 לנוזל מסוג dot 5 (אגב – מעבר שבוצע על ידי הצבא האמריקאי בצי הרכב הענק שלו). נוזל מסוג dot 5 הוא על בסיס סיליקוני, בניגוד לנוזלים מסוג dot 3/4 שהם על בסיס אתילן-גליקול. הוא אינו קורוסיבי כקודמיו וגם אינו היגרוסקופי. הוא גם מסוגל לפעול בטווח טמפרטורות גדול יותר ונקודת הרתיחה שלו גבוהה משלהם. נשמע נהדר, לא? ניתן לצפות כי עם נוזל זה יתאפשר שימוש לא תדיר ברכב בלא שהבלמים יתפסו. אבל: רצוי לא לערב את שני סוגי הנוזלים, ולכן יש לנקות היטב-היטב את הצנרת והמשאבות לפני ההחלפה. זו משימה לא פשוטה כשלעצמה – כי בשום פנים ואופן אסור לנקות את המערכת בכהל, טינר או ממיסים אחרים – הם הורסים את הגומיות. גם חומרי ניקוי על בסיס מים אינם מתאימים. במילים אחרות, החלפת נוזל הבלמים כרוכה בפירוק כל המערכת, ניקוי כל חלק בנפרד והרכבה מחדש – המון עבודה, ועכשיו, כשהמכונית כבר אינה rolling chassis – עבודה מפרכת.

אבל זה עוד לא הכל: אמנם dot 5 אינו היגרוסקופי, אבל בכל זאת לא ניתן להימנע מלחות בו בגלל ההתעבות המוכרת לנו בתנאי מזג אוויר מסויימים. ובניגוד ל dot 4/3 מסיסות המים ב dot 5 נמוכה. במשך הזמן נוצרות ב dot 5 טיפות מים, והן שוקעות למקומות הנמוכים במערכת. אם אלו במקרה משאבות הבלם – יהיו מים נוזל הבלמים וזה יכול להיות עסק ביש בגלל נקודת הרתיחה הנמוכה שלהם. רתיחה של נוזל הבלמים פירושה אובדן הבלמים.

3) אנודיזציה של בוכנות הבלמים. אלומיניום שעבר אנודיזציה הוא אדיש כימית והריאקציה הכימית לא תתרחש בו.

4) התקנת שרוולי פלב"ם או ברונזה בצילינדרים. (זו כמובן אופציה רלוונטית רק למשאבות נדירות שקשה או בלתי אפשרי להשיג להן תחליף – משאבות נפוצות הן זולות יחסית ובמקרה של תקלה במשאבה כזו הכי פשוט ונכון הוא להחליפה בחדשה). בחו"ל ישנם בתי מלאכה המתמחים בפעולה זו – והם מבטיחים אחריות לכל החיים למשאבה המשופצת, כי השרוולים הנ"ל אינם נתקפים על ידי נוזל הבלמים. במילים אחרות – כשצריך לחדש משאבה הפתרון העדיף הוא משאבות בלם עם שרוול בצילינדר ואנודיזציה של הבוכנה.

אני לא אערוך שינויים כאלה לפני שאשיג סט נוסף של משאבות בלם ומשאבה ראשית רזרביים – ולו רק מפני שהפעולות הנ"ל כרוכות בהשבתה ממושכת של הרכב.

אבל מהיכן משיגים סט כזה? כזכור, אלה אינם חלפים מקוריים של רובר.

opel

על גוף המשאבה מוטבע המק"ט 2540806, ומופיעים הלוגו של אופל ושל – אם אינני טועה – טויוטה. צירוף מוזר. קוטר המשאבות בגלגלים הקדמיים הוא 1-1/16 אינץ' והאחוריות 1 אינץ' – אם כי על שתיהן מוטבע אותו מק"ט, (ואולי זה כלל אינו מק"ט אלא תאריך יצור וכיו"ב?)

אופל שייכת לג'נרל מוטורס החל משנת 1929 וסביר שיהיו להם אביזרים ומכלולים זהים, או דומים מאד. כך נראות משאבות בלם של שברולט מסוף שנות הארבעים:

chevy-cat2

שזו בדיוק המשאבה המדוברת לפרטיה. שימו לב להוראה המודגשת להשתמש במשחה נגד תפיסה בהרכבה – תפיסת בוכנות היתה בעיה בסוג זה של משאבות מיום שבאו לעולם. אפילו פטנטים נרשמו על דרכים למניעת התפיסה הזו ולהגנה על הבוכנות מליכלוך:

chevy-cat3

על כל פנים, חיטוט נמרץ ומיגע בקטלוגים של שברולט בפרט ו GM בכלל מהשנים הנידונות מחד, ובאתרי המכירות האינטרנטיים העלה כי למכירה מוצעות רק משאבות כנ"ל בקטרים גדולים מהנדרש. גם באתרים הגרמניים לא מצאתי בינתיים משאבות עם המק"ט הנ"ל, או לחילופין עם הקוטר הדרוש. המכוניות מהן נלקחו המשאבות הן כנראה אופל בליץ, אולימפיה או קפיטן.

לא נותר לי אלא להרכיב מחדש את כל המשאבות מרוחות היטב-היטב בגריז סיליקון, ולהחזיר אותן למקומן. החלפתי את שמן הבלמים, ניקזתי אוויר, ערכתי כיוונון מעצורים ויצאתי לסיבוב בדיקה. בינתיים נראה שהכל בסדר.