האוצר של שמואל – ה'.

תודה לקוראים על התגובות הנלהבות. אני מניח כי משהו מההתלהבות שאחזה בי, שלא לומר הזלת הריר – עבר. נשאלתי בתגובות שאלות אחדות ואנסה לענות עליהן.

CamaroRS69 שאל: "האם הסיטרואן, BSA ווספה מאוד ישנה שעומדים שם קשורים לאותו בן אדם במקרה?

האמת היא שאין לי מושג. התמונה היא "צילום-מצב" אקראי שצילם לאחרונה מישהו שעבר ברחוב.

דודי ויצמן שאל: "למה בעצם אי אפשר לייצר בוכנות באופן פרטי?

כנראה שאפשר. לאחרונה קראתי סיפור מרתק על אדם ששיפץ רובר 6 כ"ס מודל 1906 ואפילו יצק לו מחדש בלוק מנוע.

אז כן, אפשר. אבל…

נמירים, כידוע, יכולים לעשות הכל (פרט ללרדת מעץ גבוה שטיפסו עליו) – אבל אני, אבוי, כבר לא נמיר; וכל זמן שאני מצליח למצוא בוכנות מוכנות לרובר לא אתפתה לצקת אותן.

גיא ב. כתב: "עוד רעיון טוב, זה להתחיל לפרסם חלק מהדברים למכירה באיביי.

נכון. אבל זה מותנה בשני תנאי יסוד: א. סידור ומיון המצאי. ב. זיהוי וצילום כל חלק וכתיבת דברי הסבר תמציתיים ומדוייקים עליו. הנכס העיקרי של מוכר ב eBay הוא האמינות שלו – והטעיית הקונים במידע שגוי תחסום את המכירה עד מהרה, ולתמיד. במצבו הנוכחי של "האוצר" שני התנאים ההכרחיים הנ"ל בלתי אפשריים.

לכך יש להוסיף את מחיר ההובלה, המיסים והמכסים שלעיתים קרובות מצטברים לסכום הגדול מממחיר החלף עצמו. ומכיוון שיש עדיין עוד מקורות לחלקי רובר, יעדיפו האנגלים לרכוש באנגליה, האוסטרלים באוסטרליה וכו'.

ilanlin שאל:

א. "באיזו שנה סגר שמואל את המוסך המיתולוגי ברח׳ התבור 30 בכרם התימנים?”

אין בידי תשובה מדוייקת. בסוף שנת 1992 יצאתי לשבתון בקנדה וכשחזרתי כבר היה המוסך סגור.

ב. "כיצד התגלגל האוצר של שמואל לבעליו הקודמים? האם נרכש ישירות משמואל כאשר סגר את המוסך? שמואל הרי סיפר כי מכר את כל מלאי החלפים שלו לחובב רכב בקפריסין...”

בפעם האחרונה הייתי בקשר עם שמואל בעת השיפוץ של השנים 89/90. התעניינתי אז בחלקי חשמל מסויימים כגון לחצן הצופר ויחידת חימום תא הנוסעים. ידעתי שהם אמורים להיות במלאי של שמואל כי ראיתי אותם אצלו, שנים לפני כן, בקופסאות האורגינליות שלהן. אבל שמואל סירב אז למכור לי את יחידת החימום. הוא אמר: “תחזור אלי כשהכל יהיה בסדר באוטו שלך, ורק זה יהיה מה שחסר". זה כמובן לא קרה מעולם. את הלחצנים הוא מכר לי, לעומת זאת, ונשארו לו עוד במלאי. אבל כשחזרתי אליו ב-89/90 הם כבר לא היו בידיו ושמואל אמר לי שהן נמכרו לקפריסין, למועדון הרובר הקפריסאי.

כשדיברתי השבוע עם בעליו הנכחי של ה"אוצר" הוא סיפר בפשטות כי יום אחד, לפני כעשרים שנה, (כלומר בשנת 93, כשהייתי בקנדה) הוא ראה מודעה בעיתון "למכירה מלאי חלפי רובר ולנד-רובר". הוא היה אז קבלן בניין והיו לו טנדר ופועלים ויחד הם עסקו ימים אחדים בהעברת הציוד. הם ערמו אותו להר גבוה על המדפים וכנראה לא נגעו בו מאז.

האם הלחצנים הללו נמצאים בו עדיין? אם כן, אז הסיפור על המכירה לקפריסין הייתה עוד אחת מההמצאות של שמואל, מאותן שהמציא ככל שהשעה התקרבה לחמש אחר הצהריים… אבל אם הן אינם בו, אז שמואל מכר תחילה את הדברים רבי-הערך לקפריסין ומה שנותר אחריהם הוא "האוצר". לא נדע זאת עד שלא יסודר המלאי וימויין, ומה שנמצא עד כה הוא רק קצה הקרחון.

ג. "מה עלה בגורלו של שמואל שבילי האיש? האם עודו בחיים?"

גם זאת איני יודע. אבל חיפוש קצר בגוגל מעלה כי בין שמואל ואחיו דוד (שהיה שותפו כשפגשתי אותם לראשונה בשנת 68, וגם היה שותפו למכונית רובר 10) פרצה מריבה איומה, ואת שארית ימיהם בילו שני האחים בהתנצחויות משפטיות שהגיעו עד בית המשפט העליון. פסק הדין הסופי ניתן בשנת 88 ומאז הכל התפרק עד שנסגר סופית ב 93. יתכן אפילו ששמואל מכר את האוצר ברבע חינם כדי שדוד יתפקע וכבר היו דברים מעולם.

כלל אקדמי נושן אומר "עשית ולא פרסמת – לא עשית". אבל הפרופסור שאול יציב לימד את הסטודנטים שלו באוניברסיטה העברית את "חוק הרווחים הפוחתים". והחוק אומר שככל שהפרסום רחוק יותר (בשרשרת) מהפרסום הראשוני – הרווח שהוא מניב קטן יותר, אף כי המחקר הדרוש לו יכול להיות גדול מסובך וקשה פי כמה מהמחקר הראשוני (רווח מפרסום מודדים במספר הציטוטים בעיתונות המדעית והקידום האקדמי הבא בעיקבותיהם). ח"נ ביאליק אפילו הקדים את פרופ' יציב ב"אלוף בצלות ואלוף שום" בו סיפר איך מגלה הבצל זכה שימלאו את ביתו בזהב ואבנים טובות, ואת ביתו של מגלה השום מילאו ב… בצל.

אם אמדוד רווח בפרסום בלוג בהנאה הנגרמת לקוראים אין לי ספק שחוק הרווחים הפוחתים נכון גם במקרה של "גילוי האוצר של שמואל”, ולכן אסיים כאן.

אבל לפני שניפרד פניה לבעלי רובר מסדרות P לדורותיהם, לבעלי לנד-רובר מסדרות 1, 2 ו3, ולבעלי קונטסה 900 ו 1300 שגם בהם טיפל מוסך שמואל, וחלקים להם נמצאים ב"אוצר".

מה דעתכם ליצור משהו מעין רוברקלאב על משקל פייברקלאב?

איש מאיתנו לא צריך 60 זוגות של בוקסות לקינג-פין, או 11 צירים למשאבת מים, או 127 שסתומי יניקה – וכו' וכו'. מאידך איש מאיתנו לא יוכל לבלות ימים שלמים בחיטוט בתכולת מדפים לא נגישים ובזיהוי חלקים הקבורים בתוכם בבלגן הכללי. יתכן שהתאגדות של כל "השוק" הפוטנציאלי (שלשה רובר 16, שני רובר 10, אחד רובר P3, אחד רובר P4, אחד רובר P5, שני לנד-רובר סדרה 1 ועוד שתי קונטסות) תבהיר לבעלים הנכחי שכדאי לו למכור את האוצר במחיר הגיוני לקבוצה שגם תהיה מסוגלת למיין ולזהות את החלקים ולהפוך אותם ממלאי מת למלאי הנותן חיים.

סוף.