משאבות הדלק החשמליות – רובר P2 ומכוניות אחרות.

מכוניות רובר מסדרה P2 שיועדו לשוק המקומי באנגליה יוצרו עם משאבת דלק מכנית מתוצרת AC שהופעלה ישירות מגל הזיזים. המכוניות שנועדו ליצוא מבריטניה צוידו ברובן במשאבת דלק חשמלית מתוצרת SU , אם כי אחדות מהן בכל זאת צוידו במשאבה המכנית הנ"ל. אבל כשהגיעה 26-069 לידי, לפני שנים רבות, היו מורכבות בה שתיהן – גם החשמלית וגם המכנית, במקביל. הכלל אומר כי כשיש לבעיה פתרונות רבים אף אחד מהם אינו טוב ממש – כי אילו היה פתרון טוב ממש לא היה צורך בכל היתר.

ניסיתי את הפתרון הזה וניסיתי את האחר, כל אחד לחוד – ואף אחד מהם לא פתר את הבעיה היסודית: סתימות אדים חוזרות ונישנות, החושפות את ראשן המכוער כשהמכונית מתחממת מעט – ובבארשבע בקיץ זה היה קורה די מהרשלא לדבר על מה היה קורה בנסיעה לירושלים ביום חם.

לבסוף הגעתי למסקנה כי הבעיה כלל אינה במשאבת הדלק, אלא בקו הדלק. הוא נמשך – ממיכל הדלק מאחור ועד למנוע מלפנים לאורך צינור המפלט (האגזוז בשפת המכונאים) ועולה לקרבורטור צמוד לסעפת הפליטה שהיא בדרך כלל החלק החם ביותר במנוע. כלומר צינור הדלק עובר צמוד לגוף חימום לכל אורכו. ובכל הדרך הזו נמצא הדלק המחומם בתתלחץ שיוצרת המשאבה; אלו הם תנאים אידאלים להביאו לרתיחה. כשהדלק רותח והופך לאדים מאבדת המשאבה את היכולת לשאוב אותו – כי היא מיועדת לשאוב נוזלים ולא גאז. זוהי "סתימת האדים" התכופה ממנה סבלה המכונית.

הפתרון? העברתי את קו הדלק לקורה הנגדית של האשיה (שסי) וגם העברתי את משאבת הדלק החשמלית לצידו השני של תא המנוע, לצד המרוחק מסעפת הפליטה.fpump1

החץ הצהוב מורה על המיקום החדש של המשאבה.

לזמן מה פתר סידור זה את הבעיה וסתימות האדים פסקו. הרובר טיפס בהרים אפילו בימים חמים, ירד לסדום וגם עלה בחזרה בלי לגמגם – אבל כעבור זמן מה חדלה המשאבה החשמלית מלפעול. אז נאלצתי לרדת לקרביה ולהבין את אופן פעולתה – כדי לתקן את הדרוש תיקון.

פרישה של המשאבה נראית בציור הבא:prisa

החלק האחורי של המשאבה (1) הוא המיכל הזמני. יש בו פתח כניסה לדלק (43) ופתח יציאה (38) וצידו הקדמי הוא דיאפרגמה גמישה (2). כשהדיאפרגמה נמתחת גדל נפח המיכל הזמני ודלק חודר אליו דרך השסתום החד כיווני (35). כשהדיאפרגמה מתכווצת חזרה נדחף הדלק החוצה מן המשאבה, בלחץ, דרך השסתום החדכיווני (36).

את הדיאפרגמה מותח הסולנואיד (5) בעת שמופעל עליו מתח. כשהמתח נעלם מחזיר הקפיץ (4) את הדיאפרגמה חזרה – רק אחרי שתוספת הדלק עזבה את המשאבה.

המתח מחובר לסולנואיד דרך זוג מגעים (“פלטינות") (22) הנמצאים במגע כשהדיאפרגמה לא מתוחה, כלומר לפני שאיבה. המגע הזה גורם לדיאפרגמה להתמתח, לשאיבת דלק – ולפתיחת המגעים. הסולנואיד חדל למתוח את הדיאפרגמה, וברגע שמנת הדלק שנשאבה נשלחת ליעדה היא מתכווצת, המגע מחודש – וחוזר חלילה.

וכן, ניחשתם, המגעים התחמצנו ולכן הפסיקה המשאבה את פעולתה.

ישבתי מיד לתכנן מעגל אלקטרוני פשוט שלא רק ימנע מעתה ואילך את חימצון המגעים אלא גם יאפשר למשאבה להמשיך לפעול עם מגעים מחומצנים. זה, אגב, אותו מעגל עצמו הפותר בעיה זהה בשעון החשמלי של הרובר.

אך כאן, בגלל "האדמה החיובית" והזרם היותר גבוה (עד שני אמפר) היה צורך בטרנזיסטור NPN מסוג 3055, למשל כך:circuit

כאשר (1) מראה את המעגל המקורי, ו (2) את המעגל לאחר השינוי.

עם המעגל הזה המשיכה אותה המשאבה לפעול במשך שלושים השנים הבאות, למעלה משנות דור, עד סוף שנות התשעים, ללא שום צורך בטיפול במגעים (פלטינות), ורק אז החלה להראות סימני הזדקנות: נזילות דלק והתקשות הדיאפרגמה.electrical

26-069 משתפצת (2001) ניתן לראות את צינור הדלק מהמיכל מבצבץ ב"צד הקר" של המנוע. המשאבה לידו.

התחלתי לחפש משאבת תחליף – אז עדיין ניתן היה להשיג משאבות כאלה בחנויות החלפים בארץ – והתברר לי כי קיימת תעשיית תחליפים שלמה למשאבות SU.

יש Hardi הגרמנית ויש HUCO, הגרמנית והיתה Harting גם היא גרמנית, כולן נגזרות של SU, ודווקא אותה השגתי באחת החנויות שברחוב יצחק שדה בתלאביב.

שיפרתי אותה בעזרת אותו מעגל וגם היא עבדה כמעט שני עשורים ללא בעיות, וגם זמנה הגיע.

יצאתי שוב לרחוב יצחק שדה לחפש משאבה חדשה, S.U. או תחליפית – ונתקלתי רק בחיוכים מלגלגים: זמנן עבר. אין כבר כאלו על המדפים שלנו.

מה עושים? כפתרון זמני רכשתי משאבת דלק של סוברו לאונה והרכבתי אותה במקום ה-Harting הנושנה:su-baro

היא איכשהו עבדה (עוד על כך בהמשך) אבל נראתה כקומבינה מוגזמת. התחלתי בחיפוש אחרי משאבת SU אמיתית, או לפחות מישהו שיכול לשפץ את המשאבות הישנות והבלויות שבידי, ולא שיערתי איזו תיבת פנדורה אני עומד לפתוח.

אבל על כך – בפרק הבא. NEXT