26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה ארבעים וארבעה – נבו.

כדי להציב את פרויקט השיפוץ שלנו בפרספקטיבה מתאימה ראיינתי בעבר את רויס קול, ששיפץ במשך שבע שנים, בביתו ובמו ידיו את טילי – רובר 16 ספורט-סלון, והוציא על כך מכיסו 2000 דולר אוסטרליים של שנות השמונים, טבין-ותקילין.

הפעם נעבור לקוטב הנגדי – השיפוץ שערך תומס סאלי האמריקאי לרובר 20 טיקפורד DHC, באמצעות חברת שיפוצים מהשורה הראשונה, והוציא על כך מכיסו 350,000 דולר אמריקאי.

ראשית מילות רקע אחדות. טיקפורד הייתה אחת מאותן חברות אנגליות לבניית כרכרות, שעברה עם הזמן לבניית מרכבי פאר למכוניות. הלקוח היה קונה rolling chassis מיצרן הרכב, מוסר אותו לטיקפורד עם המפרט שלו ורשימת חלומותיו – ומקבל רכב מושלם.

עד פרוץ מלחמת העולם כלל קו-המוצרים (P2) של רובר 5 דגמים עיקריים: 10, 12, 14, 16, 20. הצורה הכללית וחלקים רבים היו משותפים לכולם, אבל הם נבדלו זה מזה בממדים, במנוע, ובפרטים אחרים. דגם 20 היה הגדול, היקר והנדיר שבכולם. הוא היה מצויד במנוע בעל שש בוכנות ונפח 2.5 ליטר. אחרי המלחמה לא חודש ייצורו כך ש 1940 היתה שנת המודל האחרונה שלו ובה יוצרו ממנו 18 יחידות ספורט-סלון ו 3 יחידות DHC, בעלות מרכב טיקפורד. הפרט עליו נסוב סיפורינו היום הוא מס 3, האחרון לגמרי שיוצר.

הבעלים הראשון של הרכב הידוע לחברי ה RSR היה ריצ'ארד סטנינג (עליו, ועל פגישתי איתו ב 1977 כבר סיפרתי כאן ) . ריצ'ארד היה מומחה גדול למכוניות רובר P2, בעליהן של אחדות מהן, ובבית-החווה שלו בדרום מערב אנגליה החזיק אסם מלא וממולא בחלקי רובר. אחת לחודשים אחדים הייתי מקבל ממנו רשימה בכתב יד (ומשוכפלת בסטנסיל) המפרטת את אוצרותיו. לרוע המזל לא יכולתי אז להרשות לעצמי לרכוש את רובן…

את הטיקפורד DHC רכש בשנת 1972 והחזיק בה עד שהתחתן, בוודאי הפנינה שבכתר האוסף שלו. הלשונות הרעות ב RSR טוענות שנאלץ למכור אותה אחרי שאישתו הטריה אמרה או אני או היא. אחרים טוענים שהוא הכיר בכך שמספר הפרויקטים בהם הוא מעורב גדול מדי ולכן מכר אותו בראשית שנות השמונים לאישיות נכבדה אחרת בעולם הרובר הרי הוא ג'פרי קנט שהיה אז המול והעורך של בטאון ה RSR הרי הוא ה Free Wheel הידוע לתהילה.

כך או כך ריצ'רד לא זכה לראות בסיום שיפוץ הטיקפורד ומת.

גם על קשרי עם ג'פרי כבר סיפרתי בדפים אלה, ועל הפתעתי המוחלטת כאשר גילה לי בסוד גמור כי הוא בעצם אברם רוזנצוויג (או שם כיוצא בו) מאחינו שבגולה, והוא קורא לעצמו ג'פרי קנט רק כדי לבלבל את כל האנטישמים המנוולים השורצים סביבו. לא פחות מכך הופתעתי מכך כשסיפר לי כי בנו ברי חי בארץ והוא חבר קיבוץ בית-העמק. יצרתי אז קשר גם עם ברי שהתגלה כבחור חביב.

גם ג'פרי-אברם לא זכה לראות בסיום השיפוץ, ומת.

ברי חזר לאנגליה כדי לנהל את עיסקי הרובר של אביו, ומכר את הטיקפורד לתומס סאלי תמורת 12,000 פאונד בריטיים. תומס היה איש עסקים אמריקאי שביקר בלונדון לעיתים קרובות, והוא מסר את השיפוץ לחברת השיפוצים טים ווקר – בהנחיה לבצע את השיפוץ היסודי ביותר שאפשר, מרמת הבורג ומעלה.

וכך נראה גוף המכונית בתחילת השיפוץ:TW1

כותב מייק אוונס, גם הוא דמות בולטת בעולם ה P2: תחילה נמסר הטיקפורד לשיפוץ אצל Chesterton Coachworks. הם מצאו כי האשיה מעוותת, ואי לכך החליפו את האשיה (!!!) בזו של רובר 16 מודל 1946. מייק אוונס עצמו סיפק להם חלקים אחרים של המרכב אותם ייצר במו ידיו. תומס סאלי התאכזב מטיב העבודה של צ'סטרטון ולכן העביר את המכונית להמשך שיפוץ אצל טים ווקר.

כל החלק האחורי של המכונית יוצר מחדש בנימוק שמכסה תא-המטען הכולל בתוכו את הגלגל הרזרבי כבד מדי עבור מר סאלי… שלושה זוגות של כנפיים קדמיות יוצרו מחדש עד שהשביעו את רצון הלקוח וכו' וכו'. השמועה אומרת כי הכנפיים הללו יוצרו מאלומיניום.

גם טים ווקר לא זכו להשלים את המלאכה וחלקה האחרון נערך אצל Alpine Eagle, המתמחה במכוניות הנכבדות מתוצרת אלביס.

ומייק אוונס מסיים את סקירתו במילים: מצער לציין כי ביקוש השלמות גרם לכך שהשיפוץ התארך כל-כך עד שמר סאלי נפטר לפני שהוא הסתיים…

אכן, רובר ונבו לו רב. אנא החזיקו אצבעות למשפצי רובר שטרם השלימו את הפרויקט…

הבה נעבור עכשיו לתמונות של המכונית כפי שהתפרסמו ב eBay בה היא מוצעת כיום למכירה (מכרז מספר 181075029938 ). מעניין מה הן מזכירות לכם.tickfordניתן לראות בברור כי את חיפוי המדרגה ופס העיטור שלה ייצר מייק קולדרי, ואת מכסי הגלגלים (“טסות) ייצר פרדי בולטון. אורות החניה הם 1148 – כיאות לשנת המודל. הצמיגים הם צמיגי מישלן – לא רדיאליים! – ממש כמו הצמיגים של 26-069.

וכך היא נראית מהצד:tickford1

צבועה כיאות בארגמן (maroon) עם קו-זהב.

מהצד השני צפויה לנו הפתעה:tickford2

הגלגל הרזרווי הוצמד לכנף הקדמית. שינוי עיצוב זה העלה את הסעיף לחברי ה RSR – 'זה אמריקאי, זה לא רובר!’

וכך הוא נראה מלפנים:tickford4

הגריל היה אמור להיות מצופה בכרום ומשום מה נצבע כאן בצבע כסף, כמו ברוברים הקטנים…

וזהו לוח השעונים:tickford8

עשוי כהלכה, לא?

גם הסקלה של מד המהירות נעשתה מחדש:tickford9

כך נראה הריפוד:tickford10

כולל מתג ראשי למצבר, וחגורת בטיחות …tickford12

זו אחת משתי הדלתות. דלת התאבדות. עם רצועת אבטחה וכיסוי המחוזק כולו בקליפסים נסתרים ולא בברגי פח, כיאות.tickford17

זהו תא המנוע. ללקק. שימו לב למשאבה של מערכת השימון המרכזית.tickford18tickford19

התגיות לא חודשו (אך גם אינן משקפות את האמת לאמיתה…)

וזו מגירת הכלים. מוכרת?tickford20

כך נראה גחון המכונית:tickford21

רואים היטב את חלקי מערכת השימון, והעדר גריז, וכמו כן חלק מהמנופים של מערכת המעצורים, ובית ההגה מתוצרת בורמן-דוגלס.

אז כך משפצים רובר? אני משאיר את המילה האחרונה ל-VLAD…

next: הריפוד ב'.

prev:  לוחיות זיהוי ומידע