פברואר 05

תגיות

הרובר עובר טסט (2013).

עוד שנה עברה, ושוב הגיע בדאר הרשיון החדש של 26-069 המזכיר זאת. כן, איאפשר לעצור את הזמן, ושוב יש לגשת לטסט, כלומר למבחן השנתי. הייתי אומר שזה הטסט ה-67 במספר של הרובר אלולי שנים רבות עבר טסט פעמיים בשנה. אז איזה טסט זה? המאה?

בשנה שעברה הקדשתי את ההכנה לטסט בטיפול במעצורים.

הרובר מצוייד במערכת מעצורים מכניים מתוצרת גירלינג, הידועה בפי המכונאים כ"מעצורי שטנגות" ויצא לה שם רע במיוחד. אבל ייחודה לעומת מערכות מעצורים מכניים אחרות הוא שזו מערכת מנופים דיפרנציאליים, הגורמת לכך שכל סוליות הבלם ילחצו אל תופי הבלימה במידה שווה ואחידה.girling1a

ובאחזקה נכונה מספקים אמנם מעצורים אלה עצירה ראויה לשמה. אחזקה זו כוללת לא רק תופי בלם חלקים וקונצנטריים ורפידות בעובי הנכון חופשיות משריטות, אלא גם הקפדה על כך ש"משאבות הבלם" המכניות (expander) יפעלו באופן חלק ויחוברו למקומן בחיבור צף, כלומר לא יהיו מהודקות לתושבת אלא יוכלו לנוע בחופשיות קדימה ואחורה בתוך החריצים שבתושבת (שימו לב: אלו חריצים אליפטיים ולא חורים עגולים, ונועדו לאפשר תנועה זו).float

החריצים מסומנים בחיצים הצהובים. מכונאים רבים לא היו מודעים לכך בזמנו ונהגו להדק את ה"משאבה המכנית" בחוזקה לתושבת, והתוצאה היתה בלימה גרועה ומסוכנת. ההידוק הנכון נעשה באופן הבא: סוגרים את אומי ההידוק עד נעילה ואז משחררים אותם בצעדים קטנים עד שהמשאבה נעה בחופשיות מצד לצד. רובר ממליצים לסמן בגיר את גבולות התנועה ולוודא שהם לפחות 1/4 אינץ' (כ 6 מ"מ). שימו לב שהמשטח עליו נעה המשאבה מצד לצד צריך להיות נקי, חלק, ולא צבוע – אפילו אם צביעה בשחור בוהק גוררת תמיד אוטומטית מילות התפעלות מהסוג "מדהים, אין מילים". ובאמת עדיף למשחו בשכבה דקיקה של משחת סיכה.

כדי לאבטח את חיבור המשאבה השתמשו ברובר בשיטות אחדות, לפי מה שסיפקה גירלינג באותו רגע. שיטה אחת היתה שימוש בדיסקיות אבטחה סליליות, המונעות שחרור האום גם אם הוא אינו מהודק בכוח:slili

שיטה אחרת היתה שימוש באום כתר ופין מפציל:mafzil

והשלישית היתה שימוש באום עם נעילה עצמית (חד פעמי).

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת באחזקה שוטפת היא מצבם של הפינים המשמשים כצירי המנופים. עליהם להיות ללא סימני שחיקה, ומשומנים.

ראשית חוכמה היתה איפוא פירוק הגלגלים ותופי הבלם ובחינת מצבם.hachana1

זה מה שגילה מבט מקרוב:suliot

כל החלקים נראו תקינים, הרפידות שלמות ולא שחוקות, והמשאבה המכנית תקינה וחופשית לנוע מצד לצד.

גם תופי הבלם נראו תקינים:tof

ללא שריטות ופגמים. ניקוי בסילון עז של אוויר דחוס היה איפוא כל שנדרש הפעם. בחנתי גם את כל פיני המנופים והחלפתי שניים מהם בחדשים. שימון בטיפת שמן מכונות או שתיים של כל הפינים השלים את ההכנה לטסט, שאותו עבר הרובר בהצלחה, כרגיל, עם מבט ההשתאות הרגיל של הבוחנים לעוצמת המעצורים. יחד עם זאת, העיר לי אחד הבוחנים כי מן הראוי להדק את ציר אחד הקפיצים הקדמיים.

במשך השנה שחלפה מאז נסע הרובר כ 1000 ק"מ, ואי לכך חשבתי שמיותר לחזור השנה על בדיקה חזותית של מערכת הבלמים, ובמקום זאת להתמקד הפעם בדברים אחרים, כולל ציר הקפיץ הנ"ל.

בוחני הרכב במכוני הרישוי אוהבים, ובמידה לא מועטה של צדק, שהרכב יגיע אליהם למבחן כשגחונו נקי מגריז בוץ ושאר מיני זוהמה, שמטבעם עלולים להסתיר תחתם ליקויים מליקויים שונים. ובכלל, הופעה מסודרת מעידה על יחס של כבוד למבחן ולבוחן ומעלה את סיכויי ההצלחה.

בימים עברו היתה מסונפת לרוב תחנות הדלק תחנת סיכה שבין היתר עסקה ברחיצת גחון המכונית, או במה שנקרא בשפת המכונאים "רחיצת שסי". היו אפילו שעשו זאת על ידי קיטור. אבל רובן של תחנות אלה, אם לא כולן, עברו מן העולם ואינן מספקות יותר את השרות הזה.

מה עושים, אם כן? התייעצתי עם איגור והוא המליץ על המוסך של איציק, שהביע את נכונותו לקבל את הרובר ולהעניק לו את הטיפול הדרוש.

למחרת בבוקר התייצבתי אצל איציק שהעלה את המכונית על ליפט, ובמשך שעה ארוכה התיז על חלקיה התחתונים סילוני מיים בלחץ גבוה, מסיר שכבות עבות של זוהמה קרושה. בשלב הבא עבר גחון המכונית טיפול דומה בריסוס נפט ולבסוף יבוש באוויר דחוס.

הידקנו את ציר הקפיץ הסורר וגילינו אגב כך שמוט הקישור של אחד מבולמי הזעזועים כמעט והשתחרר ממקומו. המוט נראה מעוות ו"סירב" לחזור למקום. מה עושים? חזרתי למחסן החלקים שלי – ממש למקרים כאלה הוא קיים – והבאתי ממנו מוט תקין וגם גומיה חדשה למפרק שלו. ההרכבה היתה קלה ופשוטה ושוב יש לרובר בולם זעזועים כהילכתו:mot

השלב הבא היה גירוז קפדני של כל פטמות הגירוז ושימון כל פיני מערכת הבלמים. אחרי כן בדקנו את התפוחים, ה king pins וחופש הגלגלים – הכל נמצא תקין כבכל שנה מאז השיפוץ היסודי בשנת 1999

אם כי חלק מהגומיות כבר התרפטו – הן יוחלפו, איה"ש, לקראת הטסט הבא בשנה הבאה.

גם מערכת האיתותים והאורות נמצאה תקינה. לבסוף החלפנו את השמן לשמן W 20-50 מדרגה SF המתאים למנועים מיושנים (עשיר באבץ). את השמן השגתי במחיר מאד נוח ב"אוטו דיפו".

השלב הבא היה קבלת אישור תקינות רכב מיושן ממוסך מורשה לדבר. בחרתי במעבדה הממוחשבת של ניר צפר המדמה בדיקה במכון הרישוי ומאפשרת לגשת לטסט עצמו במידה גבוהה של ודאות. הרובר עבר את כל הבדיקות with flying colors. "הלוואי שלמכוניות חדישות יהיו בלמים כאלה!” אמר ניר, וחתם על האישור.

מניר ל"מכון אלן" הדרך קצרה ועד מהרה עמד הרובר בתור לבדיקות והפך כרגיל, לסנסציה בין באי המכון ועובדיו שבאו לחזות ב"אוטו עם ההגה ההפוך" וה"איתותים שקופצים החוצה".

כצפוי, כל הבדיקות עברו בהצלחה פרט ל – אור מספר!

אולי אתם זוכרים, אבל לקראת בדיקות החורף החלפתי את נורות אורות החניה במכונית מנורות להט ללדים:

אשר גורמים לחיסכון רציני בתצרוכת הזרם – חשוב במכונית שמקור החשמל בה הוא דינמו – ולאורך חיים משופר. הרובר עבר אז את בדיקת החורף בהצלחה.

אבל הפעם טען הבוחן כי אור לד אינו חוקי במדינת ישראל, ועלי לפרקו ולהחזיר את נורות הלהט! פרט לכך, טען, שיש לציין את החלון בגג ברשיון. “במסלול 4 יסדרו לך את זה", הבטיח. נסעתי למסלול 4 ועל נקלה שכנעתי את הבוחן שיתן לי את הנורות ואני כבר ארכיב אותן בבית. ואלו הנורות שאילץ אותי לקנות, 3 ש"ח האחת:nurot

לימינן הנורה המקורית והלד התחליפי. התאמה מושלמת, לא?

לא היה טעם להתווכח עם הבחור כי הוא בסךהכל ממלא הוראות שנתנו לו. אבל מדוע בבדיקה שנערכה באוקטובר הלדים היו חוקיים ובפברואר שאחריו כבר אינם חוקיים? ומה פשר ליקוי המאורות הזה במשרד התחבורה האוסר פתאום שימוש בלדים? הרי תוך שנים ספורות זה יהיה מקור האור הבלעדי ברכב ובכל מקום. מה יעשו אז? אבל אולי אין בכך שום פלא – משרד התחבורה רואה מחובתו לעשות הכל עקום.

חזרתי למשרד ואמרתי לפקידה כי היא מתבקשת לרשום ברשיון הרכב כי יש חלון בגג. הוא נמצא שם כבר 67 שנים, הסברתי, עוד מלפני הקמת המדינה, ופתאום נזכרו בו. נכון, אמרה הפקידה, אבל מותר לי לכתוב את זה ברשיון רק לרכב שיוצר אחרי שנת 85. אחרת המחשב לא קולט.

אבל הרכב שלי יוצר בשנת 46, והחלון בגג היה בו תמיד, התעקשתי. טוב, התרצתה הפקידה תלך ותחתים את משה כהן ואז נמצא מה לעשות. חיפשתי את משה כהן בין כל עמדות הבדיקה ולא מצאתי. משה כהן בהפסקה, הפסקה ממושכת, נאמר לי. אז מה עושים? תלך למנהל, יעצו לי. הקשתי בדחילו ורחימו על דלתו של המנהל ומצאתי אותו ישוב ליד מכתבתו הנאה, משחק ב iPhone החדש שלו. לא הספקתי להגיד את אשר בפי, והוא נטל את הטפסים מידי, חתם במהירות בכל המקומות, והוסיף על כך חותמת גדולה ומרשימה וגם עליה חתם. מילה לא נאמרה. הזדרזתי לצאת כדי לא להוסיף ולגזול מזמנו.

חזרתי למשרד בו התעוררה התיעצות גדולה וממושכת בין הפקידות. תור גדול ונרגן התחיל להשתרך אחרי. הפקידות טילפנו, הקישו מודאגות במקלדת המחשבים שלהן – ולבסוף זה הצליח!

הרשיון החדש הוחתם ברוב פאר והדר ולרובר יש עכשיו "13 חודשים טסט".

ויהיה זה לתפארת מדינת ישראל ומשרד התחבורה!