האינטרסנטים 2.

צפיתי אמש בתכנית "המקור" בערוץ 10, בקטע שעסק במחלוקת "כיפתברזל" “נאוטילוס" או ליתר דיוק יירוט קינטי לעומת ירוט אופטי של רקטותטרור, על ידי לייזר כימי.

לעיניו האוהדות והמבינותללב של המראיין, רביב דרוקר, אמר מר נגל, ראש "ועדת נגל" שהעדיפה את כיפת ברזל על פני כל אלטרנטיבה אחרת, את הדברים הנוגעים ללב הבאים:

שמונה שנים מחיי הקדשתי לפרויקט נאוטילוס שעמדתי בראשו. הוא היה הבייבי שלי. ליבי נשבר כשהבנתי שלא זו הדרך ליירט את טילי האוייב".

מדוע?’ שאל רביב, כשחמלה גדולה נשקפת מעיניו.

הבנתי שארבעה חודשים בשנה יש עננות בשמיים, ואז הלייזר לא יעבוד’.

ואני התקשיתי להאמין למשמע אוזני. שמונה שנים לקח לאדון נגל, שמונה שנים של עבודה קשה ומסורה, כדי לגלות שבחורף יש עננים בשמיים? ואיך מפקידים בידי ‘חריף שכל’ שכזה פרויקט פיתוח שעלותו מאות מיליוני דולרים? ואם זה הנימוק "שובר השוויון" – מה שווה בכלל אמירה של נגל, בנושא כלשהו?

באמת? אולי לא שמעתי טוב. אולי לא זה מה שנגל אמר, אלא דני גולד הוא שאמר זאת. ואז אחת משתיים: אם זה לא מה שנגל אמר, הוא מוזמן להכחיש כי זאת הסיבה בגללה התנגד ללייזר, ואדרבה, הוא מוזמן להסביר מדוע לא פוגע נתון זה בכושר היירוט של הלייזר.

ואם זה כן מה שאמר, שיסביר מי שמינה אותו לעמוד בראש אותה ועדה מה הכישורים שייחס לנגל במנותו אותו לעמוד בראשה.

כי בראש הוועדה הזאת, עמד, לפי עדותו אמש, אדם שכבר התייאש מהלייזר עוד בטרם התחילו הדיונים, אדם בעל דעה קדומה מוצקה, שכמו שאמר באותה תכנית מומחה טכנולוגיה ידוע אחר, עמיר פרץ, “כמה שניסו יותר לשכנע אותי כך התנגדתי יותר".

פרץ, לפחות, אפשר לבעלי דעה אחרת לדבר איתו. אבל נגל אפילו לא לקח על עצמו את הסיכון לעמוד במאמצי השכנוע. זה מסוכן מדי. הוא פשוט לא התיר לנציגי הלייזר להשמיע את טיעוניהם בפני הוועדה שבראשה עמד.

גם האמת ישבה מבויישת בצד אתמול בשידור. "רק 50% מיריות הנאוטילוס פגעו במטרה" הסביר נגל לרביב. לעומת זאת, האלוף פרופסור יצחק בן-ישראל, שהיה בתקופה מסויימת גם הממונה על נגל במפא"ת, ואיש רב כוח עד היום (ראש סוכנות החלל הישראלית, פרופ' לביטחון באוניברסיטת תל-אביב) אמר בראיון ליועז הנדל ב 29.12.2006: " בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן."

מי משניהם אינו אומר אמת?

כן, כוחות אדירים נלחמו בנגל המסכן והוא לא ויתר. הוא אף הגיש תלונה פלילית על "העלבת עובד ציבור" כנגד מישהו שהעז להתווכח איתו בפומבי. בגבו אל הקיר עמד, ואתו שכם אל שכם עמדו התעשיות הבטחוניות הרעבות לפרויקטים ועשרות אלפי הבוחרים העובדים בהן, ושאיש לא מתחשב בקולם, ומנהלי משרד הביטחון והגנרלים שיהפכו מחר, כשישתחררו, לסוחרי נשק. כל החבורה הרופסת והנרדפת הזו עמדה מול מפלצת נוראית של קומץ פנסיונרים שממש סיכנה את קיומם ואת עתידם. הלשעברים הללו, שעבדו כל חייהם במערכת הבטחון, הם כל יכולים, כידוע, בעלי עצמה פוליטית פיננסית ותקשורתית והם משכו בכל החוטים, שפכו צ’ופרים והפעילו מנגנוני שלטון אימתניים מול חבורת נגל הבודדה והמסכנה. ונגל, הקטר הקטן האדמדם, הקטר שיכל, עמד בגבורה במערכה והציל את מדינת ישראל.

כי רק דבר אחד לא יכלו זקנימערכתהבטחון לעשות, הפנסיונרים הללו, וזה רשום בפרוטוקולים שלהם: הם לא יכלו לזרוק עצמות ולפרנס את הכתבים הצבאיים והביטחוניים (שגם מקריינים מפעם לפעם בסרטוני הפרסומת של "רפאל" ואחיותיה) בסקופים. ושכל השאר ילך לעזאזל.

לקריאה נוספת:   http://wp.me/pXLKy-Fo

בין פנס כיס לליזר כימי רב-עוצמה

האינטרסנטים 3