נובמבר
09
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה וששה – יום קטנות.
“מי בז ליום קטנות? הבוז למתלוצצים!” אמר המשורר ב., והשלים אותו המשורר ע. :
“כמים שממגדלים
זורמים בצינורות האפלים
ומחכים, בענווה, בקרב
קירות עבים לפתיחת הברז"
כך גם אנחנו, הקטנים. אנחנו בתקופת המתנה עכשיו, ושמא יש לומר – בתקופת הבשלה. הרי סקירה חלקית ומרפרפת של מה יש בקנה.
א. בחירת גוון.
ב"טופ קולור" רקחו נוסחה משופרת האמורה להיות כהה יותר מהקודמת. כך נראתה הגרסה הקודמת, מעומתת עם המקור:
Matching the first paint mix with the target
וכך נראית הגרסה החדשה, מעומתת עם הגרסה הישנה (חדשה מימין, ישנה משמאל):
New mix – on the left
קשה להבחין בהבדל (אף כי מזוויות מבט אחדות, ובתנאי תאורה מסויימים הוא קיים) – מה שמוביל אותנו לכורח במקצה שיפורים נוסף, שיערך בשבוע הבא. אגב, גם דוגמת הצבע שקיבלנו מבעלי הרולס-רויס לא ממש תואמת את הצבע הקיים על הרכב עצמו, ולא מן הנמנע שהגוון שלו השתנה מאז הצביעה מסיבה כלשהי:
How close can we get
ב. צביעה.
בשקדנות ובקפדנות ובאורך-רוח ליטשה דפנה כל פגם בצבע היסוד שעל גוף המכונית. אחרי כן הגיע הזמן לריסוס שכבה נוספת של צבע בקרה שחור. למראה התוצאה לא התאפק אלון וצלצל אלי כולו נרגש – אתה חייב להגיע מיד ולראות!
הנה מה שראיתי:
Control paint – second round
הצבע השחור המבהיק מקשה עלי להראות בצילום את מצב משקופי הדלתות סביב-סביב, שנראים עכשיו כאילו יצאו אתמול מהמפעל. הרי תמונות נוספות אחדות.
(ובפינה יושבת לה בצינעה היוצרת של התפארת הזאת).
בשלב הבא תשוב דפנה ותלטש את המרכב בנייר לטש במספרים הולכים וגדלים, עד שיהיה מוכן לדבר האמיתי.
ג. פנסים.
מפרדי בולטון הגיע פנס ערפל יפהפה, כדי להחליף את פנס הערפל שנפגם בזמן הציפוי (ראו גם כאן: http://wp.me/pXLKy-15q ). זהו הפנס המקורי של דגמי רובר 47, לוקס FT57. פנס זה היה מורכב על מכוניות אנגליות מהשורה הראשונה בשנות השלושים, ואי לכך הוא נדיר ויקר. אבל הפנס הגיע כשהנורה שבתוכו מרוסקת וכתושה. כתבתי על כך לפרדי והוא נחפז לשלוח לי נורה חליפית.
וכאן התברר הסיפור הבא: במקור הותקנה בפנס נורה בת 36 וואט עם בסיס ביונט בקוטר 15 מ"מ. זאת גם היתה המנורה שהיתה מורכבת בפנס הקודם – אבל הגיעה שרופה. במשך הזמן הוציאו יצרני הנורות לשוק גם נורה משופרת בעלת הספק 45 וואט, ובעלת בסיס ביונט בקוטר 20 מ”מ. הוותיקים שבינינו זוכרים אולי את הפרסומת של אוסרם (יצרנית נורות) שטענה "גם הוא באצילים" ורמזה כך על גאז הקריפטון בו מולאו הנורות המשופרות מתוצרתה. כדי להגדיל את תפוקת האור של מנורת להט יש להעלות את הטמפרטורה של הנימה שלה, העשויה מטונגסטן. לחץ האדים של טונגסטן הוא בין הנמוכים שיש, אבל בטמפרטורות הנידונות אפילו טונגסטן מתאדה בקצב מדיד. במנורות רגילות שורר ריק, כדי למנוע מן החמצן שבאוויר לחמצן את הטונגסטן ולהוציא אותו כך מכלל פעולה. אדי הטונגסטן מתפשטים בקו ישר ומתעבים על דופן הזכוכית של הנורה, גורמים להשחרתה ולהפסד אור. כמו כן גריעת החומר מהנימה מביא בסופו של דבר לניתוקה (המנורה "נשרפת"). הקריפטון הוא גאז אציל, אדיש כימית ולכן אינו מגיב עם הנימה המלובנת. הוא גם גאז כבד מאד, ופשוט מפריע לאטומי הטונגסטן להתפשט במרחב ולצפות את מעטפת הנורה. זו היתה טכניקת ביניים עד לפיתוח הנורות בעלות מעטפת הקוורץ המכילות יוד בקירבן (נורות קוורץ-הלוגן). יוד מתקיף טונגסטן ומסיר אותו מהמעטפת הנשארת צלולה. תוצר הריאקציה הוא יודיד הטונגסטן שהוא גאז בטמפרטורות הנידונות. כשגאז זה פוגע בנימה המלובנת הוא מתפרק, משקע טונגסטן על הנימה ומשחרר יוד החוזר ומתקיף את הטונגגסטן ששקע בינתיים על המעטפת – וחוזר חלילה. במילים אחרות, בנורות הללו לא רק קיימת הגנה מהשחרה של המעטפת אלא גם שימור הנימה וכתוצאה מכך אורך חיים משופר. קיימות נורות קוורץ-הלוגן 45 וואט בעלות בסיס ביונט 15 מ"מ. הזמנתי אותן והן שיורכבו בפנסי הערפל ה"ישנים", לכשתגענה. אבל בינתיים כבר יש נורה, נורת קריפטון לפנס הערפל, גם היא סוג של מזכרת נוסטלגית לימים מתרחקים.
ומדוע כל הסיפור הארוך הזה? פרדי סובר כי הנורה התרסקה עקב שהותה בתא המטען של המטוס, בו קיים תת-לחץ בעת השהיה בגבהים. לחץ הקריפטון שבתוכה ריסק אותה, אליבא דפרדי. ומדוע לא התרסקה, אם כך, הנורה החליפית? אני לא יודע.
גם ממייק קולדרי הגיעו דברים: אטם גומי לפנס הערפל (נראה בתמונה שלמעלה), וגם כסות הגומי הנחוצה לנקודת החיבור שלו למכונית.
כמו כן הגיע ממנו גם אטם גומי לפנסים הראשיים שזה הפרופיל שלו:
Profile of the head lights seal
עדיין לא ברור לי איך מחברים אותו לפנס, ואני ממתין להוראותיו של מייק.