26-453 חוזרת מן המתים: פרק תשעים ושלושה – צמת החיווט (א)

צמת החיווט של הרובר עשויה בעצם מארבע תתצמות. אחת מהן היא צמת החיווט של לוח המכשירים ופרשת חיבורה אליו תוארה כאן.

בין הדברים שלמדתי מהראיון עם רויס קול  למדתי כי כדאי – אולי אפילו הכרחי – לחבר את הצמה הראשית ללוח לפני הרכבתו במכונית. חיבורה ללוח כשהוא מורכב כבר בתוך מכונית קשה עד בלתי אפשרי: כמעט שאין גישה לנקודות החיבור והן בלתי נראות. אבל על שולחן העבודה משימה זו קלה ונוחה.

את שיטת העבודה כבר תיארתי: סכימת החיבורים, וטבלת קוד הצבעים נמצאות על מסך המחשב וקל לעקוב אחרי כל מוליך וחיבור. אבל תוך כדי עבודה נכונו לי בכל זאת הפתעות אחדות, שעיקרן הבדלים בין דגמי 46 לדגמי 47.

באותן שנים דרש החוק האנגלי נורת ביקורת לטרפיקטורים, אם הנהג אינו יכול לראותם; אולי בעקבות הפרדוקס הידוע של ברטרנד רסל על קבוצת כל הקבוצות הריקות שאינן מכילות את עצמן. (הוא הישווה אותה לדואר בכפר ההוא בו מורשה הדוור לשאת מכתבים רק לבתיהם של אלה שאינם לוקחים אותם בעצמם מהסניף. מה יהיה עם המכתבים שלו עצמו? אם יביא אותם לביתו אסור לו לעשות כך, ואם לא יביא אותם לביתו – עליו דווקא כן לעשות כך!)

הרי תמונת מכונית בה הנהג יכול לראות את הטרפיקטורים בפעולה:

The driver can see the traficators and verify that they operate

(הטרפיקטורים מסומנים בחיצים צהובים) אבל ברובר מורכבים הטרפיקטורים בעמוד שבין שתי הדלתות, דהיינו מאחורי גבו של הנהג, ואי לכך, ולכל צורך חוקי, הנהג אינו יכול לראותם. על כן חייבת להיות מותקנת בו נורת בקרה לטרפיקטורים.

In the Rover the driver is unable to see the trafictors therefor some indication is required

ואם לוקחים את הוראת החוק ברצינות, הרי שלא מספיק כי הנורה תדלק כשלוחצים על ידית האיתות – זה עדיין לא מבטיח כי זרוע הטרפיקטור אמנם הגיחה ממקומה ומורה על כיוון הפניה. על הנורה להידלק אם ורק אם הזרוע התרוממה בפועל.

ואשר על כן כולל החיווט של כל טרפיקטור, בדגמי 46, שלשה מוליכים: המוליך "החי" (בדרך כלל מינוס!), מוליך ה"אדמה" (דהיינו החיבור לגוף המכונית) ומוליך נורת הבקרה. המוליך הזה מחובר למפסק זעיר הנמצא בגוף הטרפיקטור, והוא נסגר (ויוצר חיבור לאדמה) רק כשהטרפיקטור מתרומם. כך זה נראה בסכמת החיבורים:

The extra switch turns the indicator lamp on

ולא מתג זעיר אחד בטרפיקטור האומלל, אלא שניים! המתח נמסר לאלקטרומגנט ממוליך מס’ 25. האלקטרומגנט מושך את הזרוע וכשזו עולה נסגרים שני המפסקים. האחד (העליון) מדליק את הנורה שבתוך הזרוע והשני (התחתון, משמאל) מחבר את נורת הבקרה שבלוח המכשירים לאדמה וגורם לה להידלק. למותר לציין כי איהאמינות מובנית בסידור הזה והוא זוועה הנדסית אבל ככה זה היה בשנת 46.

זו תמונת לוח המכשירים בשנת המודל הנ"ל:

In 1946 the instrument panel included traficator indicator

נורת הבקרה לטרפיקטור היא נורת הבקרה הימנית (traficator warning light). וכך נראה הטרפיקטור מאותה שנת מודל (מק"ט רובר 72522):

Traficator model 1946 has two conenctions – one for the indicator lamp

והוא מאופיין בזוג כניסות מתח אליו (מסומנות בחיצים שחורים).

אגב, החוק הישראלי, לפחות זה שהיה נהוג בשנות הששים ותחילת שנות השבעים לא אמר דבר על בקרת טרפיקטורים (אם כי ברישיון של 26-069 צוינה חובת קיום איתות חשמלי, מהיותו רכב בעל הגה ימני, בו הנהג אינו יכול להוציא את ידו השמאלית מבעד לחלון השמאלי ולאותת ידנית את כיוון הפניה שלו).

לעומת זאת הוא דרש בקרת אורות דרך גבוהים. לא אוכל לשכוח איך נכשל הרובר בטסט הראשון אליו הגשתי אותו בעצמי, באוגוסט 1969, במוסך סוללבונה בבאר שבע. "אין נורת ביקורת לאור גבוה!” אמר הבוחן בנימת ניצחון, אחרי שלא מצא שום פגם אחר. משהו בנוסח "הגרביים בניגוד לפקודות מטכ”ל!" של מ"צ שרוצה לדפוק אותך.

בעמל רב הפכתי אז את נורת בקרת הטרפיקטורים לנורת בקרת האור הגבוה, וכך היא נשארה עד היום.

אבל בשנת 1947 אירע ברובר מהפך. האם השתנו הוראות החוק בבריטניה? מי יודע? אבל אם כן השתנו ואם לא בקרת הטרפיקטורים נזנחה ברובר לטובת בקרת הצ’וק. כך נראה לוח המכשירים בדגמי 47 (מצאו את ההבדלים!):

The 1947 instrument panel has no traficator indicator

כאשר הפעם M היא נורית בקרת הצ’וק (בעצם קרבורטור העזר), ובה כבר עסקנו ברשימה קודמת.

התמונה הזאת גם עוזרת לזהות את מיקום החלקים השונים על לוח המכשירים: אני קיבלתי את המכונית מפורקת, וכאשר רבים מהאביזרים שלה חסרים. על אלה נמנים גוף החימום מפשיר האדים והבקרה שלהם – שאליהם עוד נחזור בעתיד.

מצוידים בתובנות אלה ניתן עכשיו להמשיך במלאכה.

ראשית, כיצד נראים חיבורי החשמל של טרפיקטור מודל 47 (מק"ט רובר – 75944 מימין) לעומת אלה של מודל 46?

The differences between 1946 and 1947 traficators

בעוד שבדגמי 46 שני חיבורים אנכיים (אחד לסולנואיד והשני למנורת הבקרה) הרי בדגמי 47 חיבור יחיד, אופקי, המיועד לסולנואיד.

ועכשיו, אחרי שבררנו ייעודו של כל חלק וחלק, וחיברנו למקומה את צמת לוח החיבורים של לוח החוונים, אפשר סוף-סוף לחבר את הצמה הראשית ללוח המכשירים.

The instrument panel loom 1947

צמה זו מתפצלת לשניים ויוצאת מתוך המכונית אל אזור המנוע דרך שני חלונות הנמצאים מעל קיר האש, אחד מימין ואחד משמאל:

Black arrows indicate the instrument panel viewing windows

(החיצים השחורים מצביעים על החלונות), כאשר החלק ה"שמן" יותר יוצא דרך החלון שבצד הנהג והחלק הדק יותר יוצא בצד הנוסע. הצמה כבדה ולא ממש גמישה והכרחי לכן להדקה אל הלוח. ואכן, עיון בצידו האחורי מגלה היכן היו מחוברים פעם מהדקים שהידקו את חלקי הצמה אליו.

בצד הנהג חובר המהדק ללא קושי בערת בורג עץ מקורי:

Be carfull with old playwood

אבל בצד הנוסע התעוררה בעיה:

החור שנשאר כאן לבורג העץ מהגלגול הקודם גדול בהרבה מהחור שבצד השני, ועורר את חששי שמא אחבל בלוח ששופץ בעמל כה רב לשלמות על ידי שימוש בבורג לא מתאים. החלטתי לכן להשהות את החיבור הזה עד שאברר עם המומחים מהו הבורג הנכון, איך להשתמש בו, ולחלופין פשוט אמסור את חיבור המהדקים לידיהם הנאמנות.

כזה הוא גם המצב בהידוק הצמה "המקומית" ללוח:

ומשמאל:

 מנורת הבקרה של ההצתה עדיין אינה מחוברת – ממתינה לנעל כבל. הסיבה היא כי זו מנורת בקרה תחליפית בה שונתה צורת החיבור, מהלחמה (המנורה המקורית) לנעל כבל (המנורה התחליפית). וכבר שנו רבותינו: עוד רבה הדרך.

NEXT:   http://wp.me/pXLKy-12M

PREV:   http://wp.me/pXLKy-11P