תגיות

ההגה של 26-069 (סוף).

עברו למעלה מעשרים שנה. ההגה עם המוט והבורג החדשים, האורגינליים, ותיבת ההגה החלקה למשעי, שהגיעו בטיסת אלעל כנגד כל הסיכויים, שכבו בין שאר חלקי החילוף של הרובר מצפים לקריאה לדגל בידיעה שלא תבוא. ידעתי כי החיבור בברגים אינו תחליף ראוי לחיבור במסמרות (ניטים) ושלא אעז להשתמש בו.

ויום אחד הראה לי טינו כיצד הוא מסמרר שילדת BMW נושנה, או שמא היתה זו אלפא. אהה! אמרתי בליבי, יתכן ויש פיתרון להגה ההוא של הרובר.

והנה הגיע זמן שקט וחסר מעש עבורי: המכונית שבשיפוץ נמצאת אצל הצבעים, הרפדים, אמני העץ – ואני יכול להתפנות לדברים אחרים.

הבאתי את ההגה הנ"ל לטינו ושטחתי בפניו את טענותי. וטינו אמר מהממוהמממולבסוף אמר שהוא מוכן לנסות. ואל יקל הדבר בעיניכם. מדובר בסימרור ארבע מסמרות גדולות לצינור שקוטרו הפנימי אינץ' אחד בלבד. כל בעל מיקצוע אחר שפניתי אליו (ופניתי לאחדים הנאמנים עלי כבעלי מקצוע מעולים) אמר שהדבר למעלה מיכולתו. בתנאי, הוסיף טינו, שאתה תשיג את המסמרות! מדובר במסמרות ברזל בקוטר 10 מילימטר או 3/8 אינץ'.

בו בערב התיישבתי ליד המחשב והחלתי לחפש מסמרות כאלו ברחבי האינטרנט. ומיד מצאתי: חברה אחת בארה"ב מכרה 100 ב 8 דולר, וחנות eBay אחרת באנגליה מכרה 25 ב 10 פאונד. סוףסוף וללא אזהרה מוקדמת התעורר אינסטינקט החיסכון שלי והחלטתי לקנות את הסחורה האמריקאית. מילאתי טופס גדול ומסובך, מסרתי את פרטי כרטיס האשראי שלי ושלחתי את ההזמנה, שאושרה מיידית. נרשמתי בספריהם כלקוח ואף קיבלתי מספר לקוח. היו חסרים רק פרטי המשלוח ועלותו, ונמסר לי כי אקבל אותם בהמשך.

כעבור ימים אחדים קיבלתי דוא"ל מהנ"ל ובו בקשה שאמסור להם את שם החברה שלי. הם עושים עסקים אך ורק עם חברות. הפטרתי בלחש קללה ועניתי כי אני אדם פרטי, לא חברה, והבנתי כי לא אקבל מהם את המסמרות שלי.

לא הפסדתי זמן, והזמנתי מייד את המסמרות מאיביי, והן אמנם הגיעו יומיים אחרי כן, בתוך מעטפת מכתבים קטנה, רגילה:

חשתי איתם אל טינו והוא אמר לי "תשמע, אבל אני לא בטוחזה לא פשוט…”

השבתי כי אני סומך עליו ומפקיד את ההגה יקר המציאות בידיו. יותר מזה: זו ההזדמנות להצעיד את ההגה הזה צעד אחד קדימה, ולצפות את הקדח שלו בכרום קשה. בזמנו אמרו לי ב"המשפץ" כי אינם יכולים לעשות זאת בהגה של רובר כי הוא ארוך מדי ואי אפשר לטפל בו במשחזת שברשותם (יש להשחיז את הכרום למידה לאחר הציפוי). אולם עכשיו ההגה מפורק ובית ההגה יעלה בלא קושי על המכונה.

ניגשתי ל"המשפץ" והם הציעו שינויי גישה: להכין זוג טבעות מצופות כרום קשה ולהרכיבן בקצות אום ההגה, ולהשחיז את בית ההגה למידה. הטענה היתה כי מקדם החיכוך של הכרום קטן מזה של הפליז, שהעבודה כך תהיה זולה משמעותית לעומת האלטרנטיבה, ושכך עושים כל לקוחותיהם. הסכמתי. לאחר שבוע היו הבורג החדש ותיבת ההגה מוכנים.

ארבע התמונות הבאות מראות את תיבת ההגה, מזוויות שונות, אחרי ההשחזה ובטרם ניקוי. שימו לב עד כמה היציקה הזאת מסובכת:

עכשיו הגיע הרגע לקחת את התיבה ואת מוט ההגה לטינו כדי שיחבר אותם זה לזה במסמרות.

הסימרור מתבצע כך: המסמרה מחוממת עד שהיא אדומה וניתנת לחישול. שני החלקים המיועדים לסימרור מונחים זה על גבי זה, כך שהקדחים שבהם חופפים. המסמרה מושחלת בקדח, מונחת בצד אחד על סדן כשמהלומת קורנס עזה מונחתת עליה מהצד השני. המסמרה לא רק נמעכת בשני צדדיה, אלא גם מתפשטת וממלאת את הקדח כך שאין כלל חופש.

כדי "לכייל" את התהליך ניסה אותו טינו תחילה על שתי לוחיות מתכת:

אחרי שראה כי טוב הכין סדן צילינדרי מיוחד למוטות הגה צרים:

לארבע המסמרות המיועדות השחיז את הראש כך שהרווח שישאר בין ראשייהם בתוך קדח מוט ההגה יהיה גדול מ1 אינץ'. הראש הקוני של הסדן הצילנדרי סייע להכנסת המסמרות לחוריהן. לאחר מכן חימם כל מסמרה בעזרת להבה עד שהגיעה לצבע הנכון ואז הלם בה בקורנסו!

וזה הצליח.

כך נראות המסמרות במבט לתוך בית ההגה:

עכשיו הגיע הזמן להרכיב את כל המכלול בחזרה. קדם לכך, כמובן ניקוי יסודי של כל חלק וחלק.

ראשית הושחלו האום והבורג לתוך בית ההגה, משומנים היטב היטב. אחרי כן הוכנס גל הזיז למקומו:

עם דיסקית המרווח הנכונה בבסיסו (שהוכנה בידי רוזלס בזמנו).

כך נראים השלושה מורכבים במקומם:

אני מקווה שברור עכשיו שהזיז (peg) לא יכול להעקר לפתע ממקומו וליפולאין לו לאן.

עכשיו הגיע הזמן להרכבת המכסה. כפי שכבר סיפרתי, למכסה זה הוסיף רוזלס בשעתו בורג כיוונון המאלץ את גל הזיזים להשאר במקומו (במימד הגובה), מבלי להתחכך במכסה. בתמונות מוראה ההבדל בין המכסה המקורי (משמאל) והמכסה המשופר (מימין):

בין המכסה והתיבה בא אטם נייר, מרוח בשני צידיו ב RTV אדום.

להרכבת המיסב העליון נחוצים שני מפתחות BSW גדולים במידה 3/4W. אחד מהם חייב להיות דק (1/8 ~ 3 מ"מ) וגם אותו ייצר עבורי רוזלס בשעתו.

זהו.

מכלול ההגה מתוצרת Burman-Duglas, פאר התעשיה הבריטית של שנות השלושים, שוקם וחזר לאיתנו.

וממש ברגע זה התקשרו מפדקס: הגיעה חבילה עבורך, מאמריקה! תוכל להגיד לנו מה יש בתוכה? “איך אני יכול לדעת?” שאלתי. "תנו לי איזה סימן זיהוי". “לא יכולים" אמרו פדקס. “הדבר היחיד שאני יכול להעלות בדעתי הן מסמרות" אמרתי. “בסדר" אמרו בפדקס, "תצטרך לשלם לנו עליהם 200 ש"ח עמלה".

למחרת צלצלו מפדקס ושאלו את אישתי האם המסמרות לרכב, כי אם כן יש להמציא להם אישור של משרד התחבורה.

למחרת הבא צלצלו שנית ואמרו כי יש גם להוסיף על הנ"ל מע"מ בסך 140 ש"ח. עד רגע זה עדיין לא הגיע השליח ובידיו 100 המסמרות המיותרות. זה מה שנקרא "חסכון בכל מחיר".

אבל עכשיו הגיע השלב החשוב ביותר בשיפוץ: צביעת המכלול בשחור בוהק.

זה תנאי הכרחי ולא פעם אפילו מספיק למילת השבח "מדהים" ובלעדיו אין אפילו לחלום על "אין מילים".

(סוף).

PREV:   http://wp.me/pXLKy-Vi