תגיות

בקונטסה 1300, מודל 66, לבית-שמש ובחזרה (1).

באותו סוף שבוע, בראשית קיץ 1966, היה עלי להיות ז'ונגלר, כזה המחזיק שלשה בקבוקים באויר.

היו הלימודים. כבר ביום ראשון יהיה עלי להציג, בסמינר של ד"ר בודיק, מאמר שפרסם איזידור רבי ב"פיזיקל רוויו"  בשנת 1945, ולהיות מוכן לענות על שאלות המנחה ושאלות שאר המשתתפים בסמינר עליו – שעליהן לא אדע להשיב אלא אם כן אבין היטב את המאמר ואתמצא היטב בסוגיה בה הוא עוסק. וביום השישי ההוא אפילו את כותרת המאמר לא הבנתי.

והיתה העבודה. כדי להתקיים ולשלם שכר לימוד עבדתי אז חצי משרה במעבדה של פרופ' מני כטכנאי אלקטרוניקה. ואיצ'וס, תלמיד המחקר איצ'וס, לימים הפרופ' יצחק בלברג, דחק בי שאסיים להרכיב לו את הציוד הנחוץ לניסוי הגדול שעמד לערוך, ניסוי שתוצאותיו יקבעו אם הדוקטורט שלו הבשיל סוףסוף או עוד לא: יצירת מחולל גלימיקרו מצבמוצק, שאם יצליח, יחליף את המגנטרון המיושן, מודל ארבעים ומשהו.

והיתה ר., נערה שוקקת הורמונים ושוחרת טבע שכבר צלצלה כמה פעמים השבוע ואפילו שלחה מכתב בו הזכירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את העונה, את עונתה, עונת הפריחה המשגעת, ושכבר מזמן לא נפגשנו והגיע הזמן שנעשה משהו בנידון – ובשבת, בשבת זו ביחוד, יהיה לדעתה הזמן הנכון לעשותו.

המצוקה היא אם האמצאה וכך סברתי ברגע האחרון כי מצאתי פתרון, וכי יהיה בכוחי לעגל את המצולע הזה. בדיוק אז נפתחה בירושלים סוכנות "הרץ" להשכרת רכב. אשכור מכונית, חשבתי, ובה אטול עימי את הנערה, את שמיכת ב’ הישנה, את המאמר וכמה ספרי עזר, סנדוויצ'ים אחדים ובקבוק שתיה, ואיתם אסע עד שתמצא לנו גבעה רמה ועץ רענן להיות תחתיו. ושםשם כבר נראה מה יהיה.

וכך עשיתי: ביום שישי ניגשתי לסוכנות "הרץ" שבמלון המלך דוד. מנהל הסניף הביט בי בפקפוק ובחשדנות אך לבסוף נאות להשכיר לי חלק מאוצרו: מכונית קונטסה 1300, חדשה, צחורה ככלה בחופתה.

ובספריה נעתרה הספרנית לתחנוני, בלא חמדה ובעקימת אף, והסכימה לצלם לי את המאמר הנ"ל וגם אחדים מקודמיו אליהם התיחס המחבר בהערות השוליים. לעולם אינך יודע את אשר צופן לך העתיד וגם אני לא ידעתי אז כי מהשיטה הנסיונית שתוארה באותו מאמר, וממה שהתפתח בעיקבותיה, יצמח התחום בו עסקתי אחר-כך כל חיי המיקצועיים. זו היתה לי הפגישה הראשונה איתו, פגישה אגבית כמעט, וכל מה שרציתי כשיצאתי אז מן הספריה היה לעבור את הסמינר בשלום.

אחרי צהריים שקט, מנומנם, של יום שישי בירושלים: שותפי לדירת הסטודנטים ירדו לתלאביב, כמשפט הסטודנטים, ועד שנערתי תגיע ניסיתי לדלות מעט מידע על הנפשות הפועלות, וללמוד כיצד הגיע אדם ששמו רבי לעסוק באלומות מולקולריות ובתהודה מגנטית.

איזידור רבי נולד למשפחה יהודית גליצאית שהיגרה לארה"ב כשהיה בן שנה. הוא עשה תואר ראשון בכימיה בקורנל – אוניברסיטת עילית בצפון מדינת ניויורק – אבל משם ירד לעיר ניויורק והשלים את הדוקטורט בפיסיקה בקולומביה. בשנות העשרים עדיין היו האוניבסיטאות המובילות בעולם באירופה והד"ר הטרי והמוכשר נשלח לגרמניה לפוסטדוקטורט אצל אוטו שטרן. שטרן, גם הוא יהודי חניך גליציה, זכה לתהילה כחצי מהצמד שטרןגרלך שהוכיח בשנת 1922 ניסויית את קיום הספין האטומי.

כדי להסביר מגוון תופעות גורסת תורת הקוונטים כי ניתן להתיחס לחלקיקים כגון אלקטרונים כאילו היו סביבונים המסתובבים בכוון השעון, או נגדו. מכיוון שלאלקטרון מטען חשמלי הרי התנועה הסיבובית הזו הופכת אותו למגנט זעיר. מגנטים הנמצאים בשדה מגנטי לאהומוגני נעים בכיוון בו משתנה השדה: אלו המסתובבים עם כיוון השעון נעים לכוון מעלה השדה ואלו המסתובבים נגד כיוון השעון למורדו.

במלחמת העולם הראשונה שירת גרלך בצבא הגרמני כקשר וטכנאי קשר, הוא למד אצל גדולי המומחים לחשמל ומגנטיות בגרמניה וידע לתכנן מגנטים המייצרים שדה מגנטי לאהומוגני.

שטרן המציא את שיטת הקרן האטומית, וידע ליצר אלומות אטומים הנעות בוואקום בקו ישר.

כשנפגשו, באוניברסיטה של פרנקפורט, היו שניהם חוקרים זוטרים בראשית דרכם. שטרן שיגר את האלומה האטומית שלו דרך השדה המגנטי הלאהומוגני של גרלך והאלומה התפצלה לשניים: חצי בכוון מעלה השדה וחצי בכוון מורדו – וזו היתה ההוכחה הניסויית הראשונה לקיום הספין.

הישג זה הפך את הצמד למדעני צמרת. רבי למד משטרן כל מה שאפשר ללמוד בנושא וכשחזר לקולומביה בתום הפוסט החל לשכלל את השיטה.

בקולומביה בפרט ובניויורק בכלל פעלו באותה עת קבוצות חזקות, אולי המובילות בעולם, בתחום האלקטרוניקה והרדיו. מי מאלו שלמדו הנדסת אלקטרוניקה לא שמע את השמות מילמן וטאוב, למשל? כמו שטרן ורבי, היו גם הם יהודים מהגרים או בני מהגרים ממזרח אירופה. עם אנשים אלו שיתף רבי פעולה ובעזרתם הכניס למערכת שטרןגרלך, בנוסף לקרן המולקולרית והמגנטים הקבועים גם שדות בתדרי רדיו שאיפשרו מדידות מדויקות ומעמיקות בהרבה לעומת הניסוי הראשוני.

בינתיים התחזק כוח הנאצים בגרמניה. שטרן עזב את גרמניה והיגר לארה"ב בה תרם לפיתוח הנשק הגרעיני. וגרלך הפך למדען גרעין נאצי בכיר.

לסיפור נכנסת עתה דמות נוספת: מרק אוליפנט, אוסטרלי ממוצא סקוטי שהשתלם בקמברידג' אצל רתרפורד, מגלה הגרעין – ובעצמו ניוזילנדי שקנה את שמו כמדען בקנדה. קרוב משפחתו היה המיסטיקן לורנס אוליפנט שהתגורר בחיפה ובדלית אלכרמל והעסיק את נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", כמזכירו. בסוף שנות השלושים חיפשה קהילת הרדיו בקדחתנות מיתקן ליצירת גלי מיקרו בעוצמה גבוהה. הצוות של אוליפנט באוניברסיטה של בירמינגהם היה הראשון שבנה מיתקן כזה, "מגנטרון" שהיה הכלאה בין שפופרת ואקום עם קרן קטודית ומגנטים רבי עוצמה ו”מחילות תהודה” ממתכת. למגנטרון שלהם היה חסרון בולט אחד: הוא נוצר על ידי אינטואיציה בלבד, ולצוות המפתח לא היה מושג איך לשלוט בתדר שלו, למשל.

כשפרצה מלחמת העולם התעורר צורך נואש במכ"ם הפועל בגלי מיקרו. באורכי גל ארוכים יותר אי אפשר היה ליצור מכ"ם מוטס ואפילו לא מכ"ם הנישא על ספינות.המגנטרון נראה כתשובה הנכונה לשאלה הבוערת ואוליפנט וצוותו הועברו מאנגליה לארה"ב כדי שאפשר יהיה להמשיך את הפיתוח בסביבה רגועה יחסית.

בארה"ב התנהלו אז במקביל שני פרויקטים ענקיים אליהם גויסו טובי המדענים: פרויקט מנהטן לפיתוח נשק גרעיני, שהתקיים בניומקסיקו דווקא, ו"מעבדת הקרינה" לפיתוח המכ"ם שמרכזה היה בMIT. איזידור רבי השתתף בשני הפרויקטים, והיה המנהל המדעי של מעבדת הקרינה שפיתחה את המכ"ם. ג'ון סלייטר, ראש המחלקה לפיסיקה ב MIT פיתח את התיאוריה של המגנטרון וכדי לממש את תוצאות חישוביו היה צורך בחרט אמן שיוכל לחרוט את המחילות העדינות בדיוק גבוה. אחד מהאוצרות בהן התברכה אז אוניברסיטת קולומביה היה חרט כזה ורבי הביא אותו עימו לפרויקט. כך בשיתוף פעולה בין מדינתי ובין אוניברסיטאי נוצרו המגנטרונים הבוגרים הראשונים. הייצור הסדרתי הועבר לחברה (שהייתה אז) קטנה, מהסביבה, בשם רייתאון. כיום מצוייד כל תנור מיקרוגל במגנטרון.

המטוסים והספינות של בעלות הברית צוידו במכ"ם האווירי, הממוזער, וזכו ליתרון עצום על חילות האוויר והים של הגרמנים והיפנים, ובכך תרמו תרומה מכרעת לנצחון.

בשנת 1943 זכה אוטו שטרן בפרס נובל בפיסיקה (ועדת נובל סירבה לשתף את גרלך הנאצי בפרס), ובשנה שלאחריה זכה בו איזידור יצחק רבי.

ועכשיו, כלומר ב1945, כשהמלחמה הגיעה לסיומה, ורבי בקי בטכנולוגיית המיקרוגל ובעל קשרים מצויינים עם כל המי ומי במחקר ובפיתוח שלה – הגיע הזמן שישלב גם אותה בשיטת האלומות המולקולריות. וזה נושא הסמינר שלי! עד מחר עלי ללמוד את כל זאת, בבת אחת!

ובדיוק אז צלצול בדלת ונערה נרגשת וכמהה לאהבה הגיעה – ואני חייב לסיים ורק להספיק לומר כי בין פירות השיטה נמצאים ה NMR – הסורק הרפואי רב העוצמה, וגם (בעקיפין) טכנולוגיות יצור השבבים האלקטרוניים ששינו את פני העולם, והשעון האטומי, והמייזר ובנו הלייזר, ואלו רק חלק מהסיפור ועכשיו נהפוך דף ונעבור לפרק הבא בעלילה.

הפרק הבא : http://wp.me/pXLKy-Tj