26-453 חוזרת מן המתים: פרק ששים-ושניים, הצמיגים.

בשנות השלושים, ובמכוניות אנגליות בפרט, היו מידות הצמיגים הנפוצות 19X או 18X או 17X . הצמיגים שיוצרו אז היו מסוג cross ply – צמיגים רדיאליים טרם הומצאו – ופשר המספרים היה פשוט מאד: המספר הראשון מורה על קוטר החישור (הג'נט) באינצ'ים, והשני קוטר הצמיג עצמו באינצ'ים (כפול מאה) – לדוגמה: 17X475 פירושה קוטר חישור 17 אינץ' וקוטר צמיג 4.75 אינץ'.

רצוי להבהיר כאן מה הכוונה ב"קוטר הצמיג". צמיג cross ply ניתן לתאר כטורוס טבעתי, כפי שאפשר לראות בציור הבא:

כאן קוטר החישור הוא R1 וקוטר הצמיג הוא R2 וקל לראות כי קוטר הגלגל כולו הוא R1 +2R2.

מכוניות רובר מהסדרה P2 שיוצרו מיד אחרי מלחמת העולם (בשנים 46, 47) היו המשך מדוייק של אלו שיוצרו לפניה, ולכן צוידו בצמיגים מסוג זה. אבל בינתיים התקדם העולם לצמיגים בעלי חישורים קטנים יותר, מסוג 16X, 15X, וגם לצמיגים רדיאליים.

מכוניות קטנות, למשל מוריס 8 או בייבי פורד השתמשו בצמיגים במידה 17X450. אלו היו מכוניות נפוצות שיוצרו במספרים גבוהים יחסית. מכוניות גדולות, כגון רובר 16 והרבה מכוניות אמריקאיות של שנות השלושים צוידו בצמיגים במידה 17X550, שהיו גבוהים בחמישה ס"מ ורחבים ב 5 ס"מ מהקודמים. גם לצמיגים אלו היה שוק גדול יחסית, עד כדי כך שאפילו בית-החרושת אליאנס בחדרה ייצר אותם במשך שנים רבות.

אבל רובר 10 אינו ממש קטן ואינו ממש גדול ולכן צוייד בצמיגים בגודל 17X475 – שהוא גודל נדיר ביותר. רק 4 דגמי מכוניות אנגליות צוידו בצמיגים אלו: HRG (מכונית ספורט נדירה, שיוצרה בכמויות זעירות – ראו כאן: http://wp.me/pXLKy-cD), סטנדרד light 6, בשנת המודל 1936, ווקסהול light 6 בין השנים 34 ו 36, וכמובן רובר 10 בין השנים 34 ו 47.

גם אם נניח כי שרדו כיום בעולם כולו 100 ממכוניות אלה (וזו הגזמה), ובעליהן מחליפים רביעיית צמיגים אחת לעשר שנים, לא עולה התצרוכת העולמית השנתית על 40 צמיגים – והיא בוודאי הרבה פחות מכך.

למפעלי הצמיגים לא משתלם להחזיק קו יצור עבור כמויות זעומות אלו. רובם כלל לא מייצרים מידות אלו. אלו שכן מייצרים, עושים זאת אחת לכמה שנים. לרוע המזל, לישראל אסור ליבא צמיג בן שנה ומעלה – ולכן הסיכוי למצוא צמיג כזה וליבא אותו ארצה ממש אפסי – וכמובן שאין לצפות למחיר נוח וזול.

אז מה עושים?

כשרק רכשתי את 26-069, בשנת 68, עוד נותרו בידי שמואל, בעליו של מוסך שמואל האגדי, צמיגים מקוריים אחדים, מתוצרת AVON, ואני עוד זוכר את הפעם בה אמר לי: "וזה האחרון שיש" אחרי שהרכיב את הצמיג על המכונית.

על צמיגים אלו היה לספר המכונית, שהגיע עם הרובר, לומר דברים אחדים:

“הנחיות מיוחדות לצמיגים סינטטיים:

עקב המחסור בגומי טבעי הרובר שלך מצוייד בצמיגים העשויים מגומי סינטטי. הצמיגים הסינטטיים הללו דורשים יותר תשומת לב, אך אם תקדיש להם את תשומת הלב הזו, יפלו הביצועים במידה מועטה בלבד לעומת אלו של צמיגים מגומי טבעי. הם נבדלים מצמיגים אחרים על ידי הסימון S.3. נקודה אדומה.

טיפול בצמיגים:

תשומת לב לנקודות הבאות יאריך את חייהם:

  1. ה מנע מהעמסת יתר
  2. המנע מניפוח יתר או חסר.
  3. המנע מעצירה חריפה או מהאצה קיצונית.
  4. המנע ממהירויות גבוהות.
  5. המנע מפניות חדות, ממכשולי דרך ומגורמים אחרים המקפיצים את הרכב.
  6. הסר אבנים ושבבים מחריצי הצמיגים לעיתים תכופות, לפחות פעם בשבוע.
  7. החלף מיקום הגלגלים סביב המכונית כל 1500 ק"מ.
  8.  תקן כל נזק בדחיפות.
  9. (ואני הייתי מוסיף: שב בבית, או סע באוטובוס)

מרשם פולחני זה מעיד עד כמה היו הצמיגים יקרים, נדירים ולא-עמידים באותה עת.

 מה עשינו אחרי שאזלו, לפחות בארץ, הצמיגים במידה המקורית?

שמואל אמר שאם יש לי מזל, יתאימו גם צמיגים במידה 17X550, שכאמור יוצרו אז על ידי אליאנס. הצמיגים התאימו, אבל בקושי. ראשית הם היו גדולים בחמישה ס"מ ופגמו במשהו במראה ההרמוני של הרכב. הם גם התחככו לעיתים בכנפייםאבל בסוף שנות השבעים נעשתה אפילו השגתם של צמיגים אלו קשה. ידידי אמיר, בעל טרקסיון לשעבר, הציע לנסות צמיגים של "ג'יפ מינהלתי" בעלי המידה 16X600 השווים בקוטרם ל 17X550, אם כי רחבים מהם. צמיגים אלו היו נפוצים למדי לא רק בג'יפים, אלא גם בפורד, שברולט וכלי רכב פופולריים אחרים והיה סיכוי רב יותר להשיג אותם. הבעיה היתה למצוא חישורים (ג'נטים) מתאימים. אחת הסיבות לקושי באיתור חישורים היא תופי הבלמים הענקיים של הרובר: קוטרם 12 אינץ' (30 ס”מ). והחישור חייב להכיל את התוף בתוכו.

אבל בפנצ'ריה מוזנחת בדרום תל-אביב גיליתי חישורי 16 אינץ' מתאימים: הם נלקחו ממונית צ'קר שסיימה את חייה, ומרחק הברגים בהם התאים למרחק הברגים ברובר. טוביה מ"הבלם לנגב" ייצר דיסקיות הרחקה וגוז'ונים ארוכים במיוחד – וכך הצלחנו להרכיב את הצמיגים הללו על הרובר, שנראה נורא עם צמיגיו החדשים – אבל לפחות היה מסוגל לנסוע. אגב – לאיש במכון הטסטים בבאר-שבע זה לא היה איכפת.&

כך נסע הרובר שנים רעות אחדות יום-יום ממיתר לבאר-שבע ובחזרה. אבל ב-1990 קרו שני דברים: גם חוויתי רווחה כלכלית מסויימת, וגם "גיליתי" את Vintage Tire Supply מביולי, אנגליה. במלאי שלהם נמצאו צמיגים במידה 17X500/525 !

קצת גדולים אמנם, מהדרוש, אבל רק קצת, ומתאימים לחישורים המקוריים של הרובר.

הזמנתי רביעיה, וכעבור ימים אחדים התקבלה הודעה כי עלי לסור לנתב"ג, לממ"ן, ולשחרר את הצמיגים.

כמה היו החיים פשוטים פעם! בלי רשיון רכב, בלי אישור של משרד התחבורה, בלי לשכת המסחר, בלי מכון התקנים, בלי מעבדה מוסמכת – ממש כמו במדינה מתוקנת של אזרחים בני-חורין.

אמנם נגבה ממני מכס עושק, אבל לתמהוני אמרה לי פקידת המכס כי אילו Vintage Tire Supply היו מציינים במסמכי המשלוח כי הצמיגים הם מתוצרת השוק הארופי המשותף היה המכס קטן בהרבה. ניסיתי להגיד כי אנגליה היא חברה בשוק המשותף, וכי חברת AVON שעל נהר האבון בבריסטול היא חברה אנגלית למהדרין – אבל טענותי אלו נדחו בבוז. זה צריך להיות כתוב במסמך! רשפו עלי אש עיני הפקידה.

אבל סוף-סוף היה הרובר מצוייד ברביעיית צמיגים חדשים, טריים, עם הלוגו של AVON עליהם, כמו שכתוב על עטיפת המדריך לנהג של הרובר:

"האציל שבצמיגים"

עם הצמיגים הללו גם הצטלם הרובר לאלבום העשור של מועדון-החמשעברו תשע שנים. אנחנו עכשיו בשנת 1999, רגע לפני המילניום החדש. הגלגל הרזרבי הוא עכשיו בן 53 ובלתי ראוי לשמוש בעליל.

אבל הסיבה לכך שצמיג בלה זה עדיין שכן במדור הגלגל הרזרבי (שבמכסה תא המטען) היתה כי רק הוא, במידה המקורית 17X475 היה מסוגל להכנס למדור הזה, ולשכון בו בטח. הוא ואין בלתו.

כבר היה אינטרנט, אמנם על קו הטלפון ועם חייגן, ובעזרתו סרקתי את האתר של Vintage Tire Supply – וגיליתי כי יש בנמצא צמיג 17X475. מתוצרת דנלופ, זמביה. זמביה? שיהיה. כנראה שיש שם עגלות הנזקקות לצמיג הזה. הזמנתי.

והנה, בשנים שעברו מאז ההזמנה הקודמת התעורר מישהו מריבצו, טייקון כלשהו כפי הנראה, ובתואנה כוזבת של שיפור הבטיחות החל לשים מקלות בגלגלי היבוא האישי של חלפים. הבה נעשה את היבוא של צמיגים נדירים בלתי אפשרי, אמר, וכולם יעברו למזדה3. אמר ועשה, או התחיל לעשות.

כעבור כך-וכך זמן קיבלתי הודעה שעלי לסור לבית הדואר בתל-אביב כדי לשחרר את הצמיג. עליתי על הטויוטה (הרובר כבר הפך בינתיים לרכב אספנות חגיגי, לא לשימוש יומיומי) ונסעתי מבאר-שבע לתל-אביב לבית הדואר, לאשנב החבילות, ועמדתי בתור. אחרי שעה ארוכה הגיע תורי ומסרתי לפקידה את המסמכים.

“רשיון רכב!” נבחה הנ"ל.

“בשביל מה את צריכה רשיון-רכב?” שאלתי "הצמיג הזה בכלל אינו מיועד לרכב. הוא בכלל תרופה. אני נהג אגד בדימוס, ומתכוון לתלות אותו בשרותים מעל האסלה".

הפקידה הביטה בי במשטמה: “רשיון רכב!!!” סיננה מבין שיניה והעבירה מבטה לבא אחרי בתור.

מה עושים? אסע בחזרה לבאר-שבע להביא את רשיון הרכב?

ניגשתי לטויוטה שחנתה בקרבת מרום ולקחתי את רשיון הרכב שלה, והצגתי אותו לפקידה. עתה נחה דעתה, והצמיג מזמביה שוחרר, תמורת תשלום מכס מזעזע. ללמדכם עד כמה תקנות אלה הגיוניות ומשרתות את מולך הבטיחות.

ב-2003 כבר היה הרובר בקמברידג', מסטשוסטס. אחרי צהריים נאה אחד יצאנו בו לטיול – ושוד ושבר – פנצ'ר!

למחרת לקחתי איתי את הגלגל הנקוב והלכתי לתחנת הדלק הקרובה, שביצעה החלפת שמן שגרתית לרובר ואפילו העבירה אותו טסט ומסרתי את הגלגל לתיקון. להפתעתי הם סירבו לתקנו. חיפשתי פנצ'ריות אחרות וחנויות לממכר צמיגים ובכולם נענתי באותו סגנון: לא מתקנים פנצ'רים לגלגלים בעלי אבובים! תשיג אבוב אחר ותחזור אלינו, נאמר לי, ובכלל הגיע הזמן שתחליף את הצמיגים היבשים הללו, והתכוונו ל AVON הנאים, שהיו כעת בני 14…

חזרתי הביתה וערכתי חיפוש באינטרנט אחרי צמיגים במדה 17X475. תוך דקה מצאתי כאלו, תוצרת מישלן, באתר של קוקר מהרשי, פנסילבניה. הזמנתי ארבעה צמיגים, ארבעה אבובים וגם את רצועות הגומי שמותחים על החישור, מתחת לאבוב. כל העניין, כולל משלוח, עלה פחות מ 800 דולר.

קמברידג', עיירת המדע היא מקום שליו למדי והציבור בו הוא high trust society. את החבילות מניח הדוור ומניחים שליחי UPS על מפתן הבית, מחכות לך שם עד שתחזור מהעבודה. וכך מצאתי למחרת ארבעה צמיגי מישלן חדשים וכל הכרוך בהם מחכים לי על מפתן הבית, והרובר צויד בפעם הראשונה מזה ארבעים ומשהו שנה בצמיגים במידה הנכונה, צמיגים היפים לו והוא יפה להם.

ומצוידים בכל הידע הזה אנו חוזרים סוף-סוף לנושא לכבודו התכנסנו הפעם: 26-453. כמובן שזו הגיעה עם צמיגי אליאנס יבשים ושחוקים, ובמידה השגויה 17X550.

ובינתיים הפליא משרד התחבורה שלנו, אויב האספנים, בהחמרת תקנותיו: בין היתר, דורשות התקנות הללו שהצמיג יהיה בן שנה ומטה – דרישה בלתי אפשרית כמעט כשמדובר בצמיגים המיוצרים בסדרות קטנטנות.

בחוגים יודעי דבר הוצעו לי הצעות שונות עד משונות, כי אין סיכוי, אמרו, לעבור את משוכת משרד-התחבורה וליבא צמיג מתאים לרובר הזקן. למשל: לשלוח את המכונית למוסך בגדה שייבא את הצמיגים דרך ירדן. או לקחת את המכונית לטיול בקפריסין (או בכל מדינה אחרת בעלת משרד תחבורה נורמלי) ולהחליף שם את הצמיגים. אין דרך אחרת לפתור את הבעיה – מברדה וכת דיליה לא תצא בשלום, הסבירו לי.

ואז אורי אמר: מדוע שלא תפנה לחברת קמור, נציגי דנלופ, בפרדס-חנה?

ומדוע לא, בעצם? פניתי אליהם וגבי שלהם אמר לי מייד: נשיג לך את הצמיגים. גם המחיר שביקש, ביודענו את עלות ההובלה ארצה והמיסים, היה סביר ביותר.

ערכתי את ההזמנה – וכעבור שבועות אחדים הגיעו הצמיגים לפתח ביתי. פשוט עד כדי כך.

(כמעט: בוקר אחד צלצל גבי ואמר כי משרד התחבורה שינה את התקנות ועכשיו הוא דורש לשם השחרור את רשיון הרכב של הרובר גם מיבואנים ומסוחרים מורשים. שלחתי לו את הרשיון והוא הדפיס אותו והעביר למשרד התחבורה. להערכתי יש עכשיו למשרד התחבורה כאלף עותקים של הרשיון הזה, הממלאים את קלסריו התפוחים (וזה רשיון שהוא עצמו הנפיק והנמצא במחשב שלו!). יש להניח כי בקרוב יכלל בתקציב משרד התחבורה בניית בניין משרדים חדש, שרובו יוקדש לשמירת העתקי רשיון הרכב של 26-453).

אז הנה הם, עדיין באריזה:

PREV:    http://wp.me/pXLKy-IW

NEXT