תגיות

באמבטיה לדרום מערב (6)

וסוף-סוף הגיע הבוקר – אחרי לילה של נדודי שינה קפואים. אספנו את עצמותינו, עשינו משהו חם לשתות ולהפשיר וכשיצאנו מהאוהל ראינו –

ולאט לאט ראינו עוד ועודועודועד האופקנכנסו לאמבטיה שלגודל האושר התניעה ועד מהרה התחממה ועזרה לנו להפשיר ולשוב להיות בני אדם. ברדיו דיברו על הנזקים הגדולים שגרמה הקרה הלילה לחקלאים ביוטה: אבד יבול הדובדבנים שניצניהם קפאו, ועוד ועוד.

כשהגענו לעמק ראינו נסיונות נואשים של חקלאים להציל את היבול על ידי המטרה:

שהצליחו רק ליצור גושי קרח בשדה. במקומות אחרים קפאו המים על הממטרה עצמה:

בצומת היתה איזו עיירה נידחת ואנו חשנו כניצולים לאכול משהו במקום הראשון שמצאנו פתוח

ב.

המשכנו, לכוון צפון מערב, ב"דרכי הנוף" (scenic ways) מס 12 ו 24 לכוון קניון הקשתות (arches). בעוד שאת הגראנד קניון גילפו מימי הנהר, את ברייס קניון גילפו קפיאת והפשרת המים – את קניון הקשתות גילפה הרוח.

הנוף מדברי וחרב.

אנו מגיעים לאיזור שלרגעים נדמה בו כי הטבע יצא מדעתו

החננו את האמבטיה ויצאנו לסייר רגלית בשטח.

צועדים בשבילומגיעים לאבן-חול זקופה

מותר להראות דברים כאלה לילדים?

והנה קשת:

כדי להעריך נכון את גודלה השוו את מימדיה לאנשים הנמצאים בצד שמאל, על קו האופק. והנה עוד הצצה על הקשת:

והאנשים הקטנים לעומתה. וזאת כבר ממש ענקית:

שמעתם פעם על המונח הפיסיקלי "שווי משקל רופף"?

או על השלישיה הזאת, שאפילו הנרי מור, שמילא את העולם בפיסלי נשים עם תחת גדול וראש קטן, לא חלם עליה:

ג.

הערב התקרב ואנו חזרנו לכביש, פונים מערבה, לחפש מלון.

הרעיון לבלות עוד לילה באוהל לא קסם לאיש מאיתנו.

לקול צהלות הילדים התגלה פתאום נווה מדבר, אמריקאי לגמרי, שלפתע חימם את הלב כאילו מגיעים הביתה…

הפרק הבא:  http://wp.me/pXLKy-Dn

הקודם PREV