באמבטיה לדרום-מערב (3).

היום הרביעי למסע. היום מתחיל הכנס וחובה להגיע עד הצהריים לפיניקס.

כל אחד תופס את מקומו באמבטיה ואנו עוזבים את פלם-ספרינגס וחוזרים ל I-10, מזרחה. מסביב מדבר אבל הוא לא דומה לערבה שלנו. ראשית ההרים מסביב גבוהים בהרבה, ולחלקם פסגות מושלגות. שנית, הצמחיה שונה. כאן בדרום החם כבר החל האביב ושיח פרפרני עם פרחים צהובים גדל בשולי הדרךאנו מגיעים לגבול שבין קליפורניה ואריזונה: נהר הקולורדו. עוד נחזור וניפגוש אותו בהמשך, בצורות מצורות שונות. על רובו בנויים כיום סכרים ורוב מימיו נשאבים ממנו, ובכל זאת הוא כאן רחב מאד וזורם באיטיות לעבר מקסיקו.

עם הכניסה לאריזונה משתנה הנוף והקקטוסים הגדולים משתלטים עליו:עד אז ראינו כאלה רק בציורים ובסרטים – והנה הדבר האמיתי.

דבר נוסף שאנו רואים בפעם הראשונה חי, באחד מחניוני הדרך, הוא טנדר מפלצת:כנראה שבארץ הזאת באמת צריכים אותם.

לקראת הצהריים אנחנו מגיעים לפיניקס ונוסעים ל"הילטון" שבעיר התחתית, שם הכינה לנו החברה חדר. זה המראה הנשקף מהקומה ה-12:פיניקס שוכנת במעין מכתש והגבעות שסביבו סוגרות עליה בכמעין טבעת.

אני ניגש למרכז הכנסים להרשם ולקבל תוכניה, והאשה לוקחת את הילדים לסיבוב חנויות כדי לקנות מה שאבד במזוודה הצהובה…

חם בפיניקס. חם נורא. ארבעים ושתיים מעלות צלזיוס באמצע אפריל. מזל שאולם הכנסים הגדול ממוזג ושוכחים בו את התנור שבחוץ:

לפנות ערב אנו נפגשים שוב במלון ואני מוציא את הילדים לסבוב קטן בסביבה. על המדרכה שליד המלון האלגנטי, ובכל הרחובות הסמוכים מוטלים להם עשרות אינדיאנים שיכורים, מתבוססים בקיאם. בקבוקי הטקילה הריקים מתגוללים לידם. די קשה לפסוח עליהם. הילדים נבהלים, לוחצים עלי להסביר להם מה זה, מדוע ולמה. מאז, ושנים אחרי כן, בכל פעם שראו אותי שותה כוסית היו שואלים בבהלה:”אבא, אתה תהיה שיכור?”

 ב.

 בכנס עשרות הרצאות של חוקרים מכל העולם, ותערוכה של ציוד חדיש שמציגים טובי היצרנים. אבל לגבינו החלק החשוב באמת מתרחש מאחורי הקלעים, באחד מחדרי הישיבות הצדדיים.

שם מתכנסת ועדת ההיגוי של הפרויקט שלנו. את הפרויקט מממנת הסוכנות למחקרים מתקדמים של הפנטגון, והועדה מורכבת מקולונל (העומד בראשה) המשרת בסוכנות עצמה, וממומחים ופרופסורים מחברות ומאוניברסיטאות מכל רחבי אמריקה. כולם הגיעו להשתתף בכנס ולכן זו הזדמנות מתאימה לכנס את הועדה.

זה הרגע לספר משהו על הפרויקט. הפרויקט עוסק במכה השניה. ליתר דיוק באמצעים דרכם תועבר הפקודה לביצוע המכה השניה.

מדובר כמובן בסוף-העולם, בגוג ומגוג – מלחמה גרעינית בין רוסיה וארה"ב (בשנת 82 עלה רייגן לשילטון בארה"ב והמלחמה הקרה היתה בכל עוזה). הנחת העבודה של המכה השניה היא כי לאויב אסור אף פעם לדעת היכן נמצאים הנשק ואמצעי השיגור שלה, לבל יהיו אלה עצמם המטרה של המכה הראשונה.

הפתרון בו בחרה ארה"ב היה צי של צוללות גרעיניות אוטונומיות המשייטות תחת המים באוקיינוסים ואיש, פרט לקברניטיהם, אינו יודע היכן הן נמצאות. הצוללות אינן מקיימות קשר רדיו עם בסיסן כדי שאי אפשר יהיה לאכנן. איך, אם כן, מעבירים להם פקודה בשעת הצורך? רק גלי רדיו באורך גל גדול ממאה קילומטר חודרים לעומק הים בו נמצאות הצוללות, ומשדרים לגלי רדיו כאלה זקוקים לאנטנה באורך דומה. אף מדינה ממדינות ארה"ב לא הסכימה שאנטנה כזאת תוקם בתחומה מסיבה פשוטה: היא תהיה המטרה הראשונה למכה הראשונה.

מה עושים? הרעיון היה להשתמש בלייזר. לייזר באורך גל כחול-ירוק (טורקיז) מסוגל לחדור לעומק הים. הלייזר ימצא בלווין בחלל, מעל האוקינוס, ופרופיל הקרן יהיה קוני, כך שיכסה את האוקינוס כולו. בעת הצורך ישודר, באמצעים רגילים, אות מתאים ללווין והוא יפעיל את הלייזר, והקץ יבוא לעולם כפי שאנו מכירים אותו.

מובן מאליו שהלייזר המדובר צריך להיות מאד רב עוצמה, מאד יעיל ומאוד אמין (המפרט דרש אחריות יצרן של חמש שנים).

הפתרון בו אנו בחרנו היה לייזר של כספית ברומיד. רק מעט מאד היה ידוע על לייזר זה באותה עת כך שלמעשה נידרשנו לפתח הכל מבראשית.

ולמרות שהסיפור נראה הזוי ולא ממשי, נערכה אצלנו התקדמות רבה בחודשים שלפני הכנס, ואנחנו הגענו לישיבה נרגשים וחגיגיים.

בישיבה השתתפו כעשרים איש, כשהקולונל יושב בראש השולחן. רוב הנכחים הכירו זה את זה מהזדמנויות קודמות. הקולונל פתח את הישיבה, ומנהל הפרויקט אצלנו התחיל במצגת שלו, כשאני הבחנתי כי מבטו של הקולונל תועה ועובר מאדם לאדם סביב השולחן. מצחו הלך והתקמט, ולפתע קם ממקומו, שיסע את הדובר ופנה לאיש אחד נמוך וקירח שישב בין כולם וזרק לעברו: “אתה! תגיד לי בדיוק מי אתה!”

בלי להוציא הגה מפיו עשה האיש "משאבה", התרומם בעזרת ידיו בלבד לגובה השולחן, זינק לאחור והחל נמלט בריצה מהחדר. הקולונל לא התבלבל ודהר בעיקבותיו. סמוך לדלת השיג הקולונל את הבורח, השכיב אותו על הרצפה, כופף את ידיו מאחורי גבו ושאל אותו בקול מבשר רע: “מי אתה ומה עשית כאן?” האיש לא ענה.

העניין היה יכול להגמר רע מאד אלמלי התברר בסופו של דבר כי האיש חבר במשלחת הצרפתית, לא יודע מילה אחת באנגלית, וזאת גם הסיבה מדוע תעה בדרכו והגיע לאותו חדר ישיבות.

ג.

בערב, כשכולם ישנו, ישבתי אני וערכתי חזרה אחרונה על ההרצאה שהייתי אמור לשאת למחרת. ואז עלה הירח על פיניקס.ד.

 ביום שישי נגמר הכנס, ומבחינתנו עכשיו מתחיל הטיול.

עברנו ליד הקתדרלה המפורסמת של פיניקסוממנה המשכנו ל"כפר הראשונים" שבפאתי העיר. זה מקום בו שיחזרו את בתי המגורים, הציוד וכלי העבודה של המתיישבים הראשונים במקום. כך נראתה אז נפחיה:

לסיום הביקור בכפר העלתה להקה מקומית את הקומדיה (הטרגדיה?) “חנה קשת הלב", לשמחת לב הילדים:

הפרק הבא: http://wp.me/pXLKy-Cm

הקודם PREV