פברואר 28

תגיות

באמבטיה לדרום מערב (ב').

בבוקר היום השלישי השכמנו קום. עד למחר בצהריים עלינו להגיע לפיניקס, ועוד עלינו למצוא לפני כן את הקונסוליה הישראלית בל. א. ולסדר בה את ענייננו.

הקונסוליה שכנה באחד הרחובות המרכזיים. מצאנו את המקום, מצאנו חניה והלכנו לקונסוליה.

הופתענו מהתור הענק ומהמוני האדם שצבאו על הכניסה. “מה קרה?” שאלנו. התשובה היתה: “ביטוח לאומי!” הסתבר כי ההמונים הגיעו למקום כדי לקבל את שק הביטוח הלאומי מישראל, על סך 50$. "ולמה לא שולחים לכם אותו הביתה בדואר?” חקרתי. “כדי לוודא שאנחנו עדיין בחיים.” היתה התשובה. הקונסוליה לא סמכה על הישראלים מל.א. שאמנם ידווחו כשקרובם נפטר ויפסיקו לגבות את דמי הביטוח שלו.

כן, כך עושים חיים בחו"ל, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לא? אחרי שסידרנו את ענייננו נשמנו לרווחה ושמחנו לעזוב את המקום.

בחוץ לא ניתן היה אפילו לשער את הסופה מאמש. שעת ארוחת הצהריים התקרבה, ושלוש פקידות יצאו מאחד המשרדים לארוחת צהריים משותפת באחת מאינספור המסעדות שבסביבה:

עוד תמונה אחת של השדרות המהוללות, ואנחנו כבר בחזרה באמבטיה, מחפשים את I-10 המוביל לפיניקס.

אחרי כשעה נסיעה הגיע הזמן לתת לילדים אפשרות לחלץ את עצמותיהם. מצאנו rest erea וחנינו בו, ומה עינינו רואות?

פרדס! עם תפוחי זהב, בית אריזה, ברושים ודקל. פתאום נתקפתי געגועים גדולים ועזים וידעתי עד כמה אני כבר רוצה לחזור ארצה.

המשכנו בנסיעה מזרחה, חודרים יותר ויותר למדבר.

כעבור שעות אחדות התקרבנו לעיירת הפנסיונרים הידועה Palm Springs – מעיינות הדקלים. והחלטנו לעשות בה את הלילה.

פרט לים, מזכירה עיירה זו את אילת, או את מה שאילת יכולה להיות: הרי טרשים מסביב, אבל ציביליזציה מתקדמת בשטח הבנוי.

רחובות מסחר הומים המסתיימים בחיתוך חד של מדבר פרוע. וכמובן – חם נורא, אם כי האוויר היבש, חסר הלחות מקל את השהות בו.

מצאנו מוטל ושם הגיע הרגע הגדול של הבן הקטן:

מהו קופיץ?

שיקפוץ!

הפרק הבא:  http://wp.me/pXLKy-Cb

הקודם PREV