26-453 חוזרת מן המתים: פרק שנים-עשר – הסרן האחורי ב'.

הסרן האחורי עצמו היה זקוק קודם כל לניקוי יסודי. שלחנו אותו ל"חצם", לניקוי חול, יחד עם יתר חלקי המרכב, אבל לא ערום ועריה. הדאגה היתה מפני פגיעה במשטחי האוגנים (פלאנג’ים). אטימה טובה יכולה להתקבל אך ורק כשמשטחים אלה חלקים וחופשיים מחריצים, שריטות וחיספוס. לא רק זאת: עליהם להיות באמת מישוריים וניצבים לציר הסיבוב של החלק המורכב בהם.

כששיפצתי, לפני שנים רבות, את את הסרן האחורי של 26-069 נתתי אותו לרוזלס החרט בבאר-שבע והוא הוריד שבב מהמשטחים האלה, כדי לוודא ניצבות וחלקות. מסרתי לו אז גם את הסרן הרזרווי שאני שומר עבור 26-069, והוא משומר אצלי עד היום, במצב מצויין. אבל אלו הם סרנים לרובר 10 עם הגה ימני – ו-26-453 היא בעלת הגה שמאלי וסרן אחורי שונה, במקצת.

ההבדל הוא בשלשת הברגים הנמצאים בחלקו האחורי (4) ומיועדים לחיבור מאזן המעצורים האחורי. זה נמצא בצד ימין של הסרן במכונית עם הגה ימני ובצד שמאל שלו במכונית עם הגה שמאלי.

LHD and RHD rear axles are different – the location of the 3 bolts holding the brakes compensator

אגב, את אחת התורמות, 30-374, קניתי בשעתו משמואל. זו היתה מכונית מודל 1946 עם הגה שמאלי. לתהייתי הכיצד הסביר שמואל: "במכונית הזו נהג אחי דוד, ובה הוא איבד את עינו, בתאונת הדרכים הנוראה. אחרי התאונה שיקמנו את המכונית ובאותה הזדמנות העברנו את ההגה לצד שמאל". אז הבנתי גם מדוע לדוד היתה עיין אחת חומה ואחת כחולה, וכך גם קרה שמזה שנים רבות-רבות נמצאים ברשותי כל החלקים הדרושים להסבת 26-069 להגה שמאלי – אך מעולם לא חשתי בצורך כלשהו לבצע זאת. בין יתר השינויים שחוללו שמואל וצוותו בחלקי 30-374 היה קידוח הסרן האחורי וריתוך שלושת הברגים הללו אליו בצידו השמאלי, בלי להסיר את אלו שכבר היו בו מימין. וכך הפך זה לסרן-אחורי דו שימושי.

כדי לא להזדקק לחריטה מחודשת של האוגנים אחרי ניקוי החול, חריטה הדורשת מחרטה גדולה במיוחד וכוונים מסובכים, החלטנו להרכיב עליהם בתי-ציריה ובית דיפרנציאל ריקים, כך שהאוגנים עצמם לא יחשפו לניקוי החול ולנזקיו האפשריים.

כך נראתה כל הכבודה כשחזרה מניקוי החול.

Rear axle as returned from sand blasting

אחרי שפירקתי את הבתים הריקים וחשפתי את האוגנים, התברר כי פנים הסרן מלא בחול שדבק בשמן הישן וביתר התועבות שהיו בו, ושפנים זה לא רק מחייב קטגורית ניקוי יסודי – אלא שקשה מאד לבצע אותו. הסרן האחורי עשוי מפלדה מחושלת, ופנימו מחוספס וצר וקשה להכניס לתוכו יד אוחזת בברזלית ובסמרטוט ואפילו במברשת. ניסינו להאריך ציר של מברשת ברזל המתחברת למקדחה וזה לא הועיל הרבה. עדיין נשארו גרגירי חול דבוקים לג’יפה בכל מקום.

מישהו הציע לתת את הסרן המחולל לניקוי בקיטור. פעם היו עושים זאת כמעט בכל תחנת סיכה. מכונאים ותיקים נתנו לי כתובות של מנקים בקיטור פה ושם ואני יצאתי במסע חיפושים אחריהם. ואין. נסגרו, שינו מקצוע, פסו מהארץ.

ואז קראתי בפורום מכוניות אספנות על ניקוי בסודה. האם הסודה תגרש את החול? הודגש בפורום כי הסודה, בניגוד לחול, אינה הורסת אוגנים ולכן, חשבתי, היא מתאימה למטרתי.

התקשרתי לאיש הניקוי בסודה, והוא בא לביתי, אסף את הסרן המטונף והבטיח שינקה אותו תוך שבועיים. שמחתי מאד כי בדיוק הייתי אמור לנסוע לחו"ל לשבועיים וקיוויתי למצוא סרן מוכן עם שובי ולהמשיך מיד בעבודה.

כשחזרתי מחו"ל התקשרתי לאיש והוא אמר כי המכונה שלו התקלקלה והוא מחכה לחלק ושהכל יהיה בסדר עד סוף השבוע. בסוף השבוע צלצלתי אליו ולא היתה תשובה, ולא היתה, וגם למחרת לא. שלחתי לו דואל"ים ופקסים והשארתי הודעות טלפוניות ולא הייתה תשובה. האם לא אראה עוד את הסרן שלי, המקורי לרובר הגה שמאלי – לעולם? כשסוף סוף השגתי אותו אמר האיש שאינו יכול לבצע את העבודה ועוד מעט יגיע לביתי ויחזיר לי את הסרן הלא-טהור. חיכיתי וחיכיתי ומי לא בא? וכך זה נמשך יום, יומיים, שלשה…

ביום הרביעי, בשש בבוקר צלצלתי אליו מהקו של הפקס – כדי שלא יסנן אותי. דרשתי את הסרן של הרובר הזקן והוא הטיף לי מוסר ושאל אם אין לו חיים? לא מגיע לו לישון? למה בשש בבוקר? לבסוף אמר שעוד מעט הוא יוצא לעבודה ויעבור דרכי ויחזיר לי את הסרן. התעקשתי שיתן לי את כתובתו – אני אבוא אליך ואקח אותו במו ידי! וכך היה. בשבע בבוקר הגעתי אל ביתו, והוא הוציא את הסרן, בדיוק במצב בו הוא לקח אותו ממני חודש ימים לפני-כן – מהוואן שלו שחנה ברחוב.

נשמתי נשימה ארוכה ועמוקה לרווחה.

כשהגעתי לסדנה עם הסרן מילא אורי מרסס צבעים בנפט ושטף את הסרן ביסודיות, עד שלא נשאר בו אפילו גרגיר חול אחד.

Drying in the sun

הנה הם, הסרן והדיפרנציאל, מתייבשים להם ביחד אחרי מקלחת הנפט העזה שקיבלו זה עתה, ואיתם פקק הריקון, פקק המילוי, דיסקיות הנחושת שלהם והנשם. אפילו פקק קטן לשחרור האוויר בעת מילוי השמן נמצא ביניהם…

בחינה מדוקדקת של הסרן המנוקה מגלה בו כמה הטבעות מעניינות:

intresting stamps

ספטמבר 1944. זה תאריך ייצורו. שמונה חודשים לפני הנצחון על הנאצים, ובעת מיתקפת הנגד שלהם בארדנים, כבר היה מי שהתכונן ברובר ליום שאחרי המלחמה. לחור הגדול שליד ההטבעה מתחבר הנשם – שסתום חד-כיווני המסוגל לשחרר לחץ ועודף שמן מהסרן תוך מניעת כניסת גופים זרים לתוכו.

ועוד הטבעה חשובה:

LHD, 10 hp, 1947

כן, זה הדבר האמיתי: L פירושו הגה שמאלי, 7 שנת יצור 47, 110 פירושו רובר 10 ושלושת הספרות האחרונות הן מספר רץ.

את האטם שבין הדיפרנציאל והסרן רכשתי בעוד מועד מסקוט שבמלבורן, אוסטרליה. מרחתי את שני צדדיו ב RTV אדום, הנחתי את החלקים במקומם, לא לפני שוידאתי פעם נוספת שהאוגנים נקיים וחלקים, וסגרתי את תריסר האומים המחזקים אותם זה לזה (3/8 BSF) כמו שצריך.

המכלול הכבד היה מוכן עתה (כפוף לצביעה בשחור המקורי) להרכבה במקומו: מעל האשיה ומעל הקפיצים האחוריים

Ready to be fitted

אבל על כך, בפעם הבאה.

PREV:     http://wp.me/pXLKy-gW

NEXT