26-453 חוזרת מהמתים: פרק שמיני – מערכת השימון המרכזית.

כיום מובן לנו מאליו שחלקים נעים רבים במכונית מצויידים במיסבים, או לחילופין, בתותבי גומי או פוליאוריטן.

אבל בשנות העשרים והשלושים רוב החלקים הללו עדיין היו עשויים מתותבי ארד, והללו זקוקים לשימון – שבלעדיו הם מתבלים במהירות רבה.

דוגמאות לחלקים כאלו: מיסב הלחץ עליו נחה יד-הסרן, פיני הקפיצים, ציר בלם היד ועוד. גם תפוחי ההגה המיושנים נזקקו לשימון.

השימון האידאלי הוא רציף: הוספה מתמדת של כמויות שמן זעירות. כשהתותבים מותאמים היטב לפין רק שמן בעל צמיגות נמוכה יחסית ישמן אותם היטב. מערכת שימון רציף היא מסובכת ויקרה ולכן הפתרון השכיח לבעיית השימון היה התקנת פטמות משחת-סיכה (גריז) ושימון לסירוגין, בעת הטיפול התקופתי. זהו כמובן פתרון נחות טכנולוגית ובעל עוד מגבלות שיתוארו בהמשך.

במכוניות היקרות והבלתי מתפשרות על איכות של שנות העשרים והשלושים הונהגה מערכת שימון רציף מתוצרת Bijur בארה"ב ומתוצרת Luvax-Bijur באנגליה, כשההבדל העיקרי בין שתי המערכות הוא מידת התבריגים: NF בארה"ב ו BSF מעברו השני של האטלנטי. כן – סטוץ, דוזנברג, קורד ופקרד היו מצוידות בשנים הנ"ל במערכת זאת, וגם רולס-רויס, בנטלי ו… רובר. החל משנת 1934 ועד שנת 1947 היו מכוניות רובר כולן מצוידות במערכת שימון מרכזית אוטומטית.

Stutz Bijur automatic lubrication system

תא מנוע של סטוץ מודל 33. החץ הצהוב מראה את מיכל השמן והמשאבה של מערכת השימון המרכזית הרציפה תוצרת Bijur.

Rover Luvax-Bijure automatic lubrication system

  תא מנוע של רובר דגם 12 מודל 1934. החץ האדום מצביע על מאגר ומשאבת השימון המרכזי הרציף תוצר Luvax-Bijur.

בשנת 1948 עברה רובר לשימוש בתותבי גומי silent-block בקפיצים, בידי הגה הנשענות על מיסב גלילים וכו’ – ולא היה יותר צורך במערכת שימון מרכזית. ובמכוניות החדשות נותר רק מספר מצומצם מאד של פטמות גירוז.

אבל במכוניות העבר שעדיין שרדו חל תהליך ניוון מואץ: רוב המכונאים לא הכירו את מערכת השימון המרכזית, או לא רצו לבזבז עליה זמן. בסוף חייהן כרכב עיקרי ירד ערך המכוניות הללו כמעט לאפס ולבעליהן לא היתה מוטיבציה להשקיע בהן ולבצע תיקונים יקרים. אי לכך בוטלה ברובן מערכת השימון המרכזית וכל נקודת שימון הוחלפה בפיטמת גריז. יש עשרות נקודות כאלו ברובר; גירוזן מהווה מטרד לא קטן. יותר מכך: המרווחים ותעלות השימון קטנים מדי עבור גריז והתוצאה היא לרוב בלאי מואץ. עוד יותר: לאט לאט נעלמות להן תחנות הסיכה של פעם והאספן של היום נאלץ לשכב תחת המכונית עם מגרזת ביד ולגרז ולגרז – איכס.

החלטתי הנחושה היתה לשקם את מערכת השימון הזאת בעת השיקום הכללי של 26-453 ולהחזיר את הרובר למצבו המקורי.

הנה שרידים אחדים של מערכת השימון המרכזית כפי ששרדו ב26-453:

Remains of the Luvax-Bijur system

החץ מראה על מיכל השמן והמשאבה. צינור הוואקום שלהם מנותק ולכן אין אספקת שמן למערכת.

more remains of the old oiling system

נקודות השימון של הפינים הקדמיים של הקפיצים האחוריים. הנקודה הימנית – מנותקת. השמאלית עדיין מחוברת, אך ללא אספקת שמן.

DSC_0047

And more

אספקת השמן לציר עליו נעות הדוושות – מנותקת.

And more

אספקת השמן לציר מעצור-היד: מחוברת, שקועה בבוץ, לא מקבלת שמן.

כדי לראות את העבודות שבוצעו בהמשך על 26-453 באור נכון, לאור ההחלטה לשקם את מערכת השימון המרכזית, אתחיל דווקא בתיאור סכמטי שלה. היא נראית בתמונה הבאה:

Layout of the Luvax-Bijur system on Rover 10/12 1947 – RHD

מערכת השימון של רובר 10/12 שנת 47.

(3) הוא מיכל זכוכית המשמש כמאגר השמן. פתיחת המכסה (6) מאפשרת מילויו בשמן 90 (יש להקפיד על תקן GL4 ומטה). ניתן לעקוב אחרי כמות השמן כי המיכל שקוף. אל המכסה העליון של המיכל מחוברת המשאבה, המונעת על ידי ואקום המתקבל מסעפת היניקה של המנוע דרך צנרת קשיחה, גמישה, ופילטר (10, 9, 7, 8, 2). המשאבה דוחפת שמן לכל הנקודות הזקוקות לשימון, דרך צנרת מסועפת בקוטר 4 מ"מ (5/32 במקור) ונקודות פיצול. בכניסה לכל נקודת שימון נמצא meter valve , שסתום חד כיווני הקובע את קצב טפטוף השמן בנקודה.

מבנה השסתומים הוא או ישר או בצורת ברך והם מתוארים בציור הבא:

לאחר סיום הפירוק של 26-453 ריכזתי את כל חלקי מערכת השימון המרכזית ששרדו, הוספתי להם חלקים שנמצאו אצלי באוסף, מיינתי אותם וניקיתי אותם יסודית באמצעות מברשת פליז חשמלית – המון עבודה.

אחרי כן ערכתי אינוונטר.

כמות המפצלים ששרדו וסוגיהם – מספיקה

Spliters collection

כמות ה meter valves וסוגיהם לא מספיקה, גם לא ידעתי אם אלו מביניהם ששרדו תקינים, ואיך לבדוק אותם.

חלק מצנרת הנחושת והמחברים (זכר ונקבה) פסולים או חסרים, ורובה מעוות.

כל צינורות הקישור הגמישים חסרים.

חיפוש באינטרנט הביא אותי לדייויד מוסלי מניוקסל שבצפון אנגליה, המתמחה במערכות אלה. לדייויד ערך מוסף כי אחד מידידיו היה מהנדס ברובר בתקופה שיצרו את דגמי P2, והוא זוכר פרטי פרטים ממערכות השימון שהותקנו בדגמים השונים, שנבדלו מעט זו מזו.

פרט לדייויד ניתן להשיג חלקים אלו גם מגופים המתמחים בתחזוקת רולס-רויס ובנטלי, או אם מחליטים לעבור לתבריגים אמריקאיים, מכאן:

http://www.who-sells-it.com/cy/classic-ecotic-service-inc-2061/bijur-chassis-lubrication-system-components-9433/page-1.html

דייויד יצר עבורי את הצנרת הגמישה, וסיפק, אחרי בדיקה, את כל הmeter valves הדרושים.

את הצנרת הזייתים והמהדקים החסרים רכשתי אצל טכנו-צינור בתל-אביב.

כשנעבור, בפרק הבא, לקפיצים ולפינים שלהם, נראה איך הם מתקשרים למערכת השימון המרכזית.

PREV:    http://wp.me/pXLKy-fW

NEXT:    http://wp.me/pXLKy-gn