26-453 חוזרת מהמתים: פרק שישי – המצמד (הקלאץ').

א. מבוא

אני כבר לא זוכר בדיוק, כי זה היה מזמן-מזמן, בשנת 1969 או 1970. המכוניות שאז היו חדשות-חדשות הן היום רכבי אספנות, אם בכלל שרדו. והרובר היה מכונית ישנה-נושנה, שזמנה עבר – כבר אז.

אני הייתי עסוק בחיפוש קדחתני אחרי חלפים לרובר ופקחתי עין על כל גרוטאה מושלכת בוואדיות ובצידי הדרכים.

באותם ימים היה הכביש המוביל כיום לתל-שבע רק וואדי, וואדי סתום בחלקו בפסולת בניין ובגרוטאות שהושלכו מעומר החדשה, ההולכת וניבנת. במבט הבלש, מבט מחפש האוצרות, במבט הארכיאולוג שלי גיליתי על דופן הוואדי ההוא, מתחת לקורת בטון כבדה וערמת אבנים ועפר משהו שהזכיר את מכסה תא-המטען של הרובר – ועבורי זה מראה שאי-אפשר לטעות בו.

unmistakble Rover P2

תוך זמן קצר התחלתי בחפירת הצלה. היה קשה לסחוב את ארגז הכלים הכבד, בכוחות עצמי, לאתר הקבורה הקדמון. היה קשה לפנות את העפר והאבנים ולהתחכם לקורת הבטון העצומה. אבל לי היה ברור ללא ספק כי פ"נ רובר. גוף המכונית היה מעוך כליל ונראה היה שקודם למעיכתו נתלש מתוכו כל מה שאפשר לתלוש. גם ראש המנוע הוסר (מי צריך אותו??), ואיתו הרדיאטור וכיו"ב – אבל בלוק המנוע, תיבת ההילוכים, הציר האחורי ועוד כמה דברים שקשה לפרק וקשה לסחוב – נשארו, תפוסים בבוץ וחלודה. בחינה מהירה הבהירה לי שלא מדובר ברובר 10 אלא ברובר 12. שני הבדלים מאפשרים זיהוי מהיר: לרובר 12 קורה רחבה מחוררת בקצה האחורי של השלדה, ויש לו מוטות יצוב למתלה האחורי והקדמי – שני פרטים הנעדרים משלדה של רובר 10.

Rover 12 chassis – the rear end is different from Rover 10

Rover 12 has a stabilizer rod. Rover 10 does not

אבל כבר אז ידעתי (מתוך קריאה בספר האלמותי ROVER CARS של ווטסון) שמיכלולים רבים, רבים מאד, משותפים לרובר 10 ולרובר 12 – ובכללם תיבת ההילוכים, גלגל התנופה והמצמד. את המשותפים הללו, את אלו מהם ששרדו – רציתי להעביר לרשותי. במאמצים רבים הצלחתי להפריד בין המנוע ותיבת ההילוכים – ומה עיני רואות? הנה מה הן רואות:

The clutch found on the Rover 12 remains

מה זה? זה לא המצמד האורגינלי של רובר, שנראה כך:

This is how a P2 clutch should look like

גם מיסב הלחץ המשמש להפעלת המצמד נראה שונה ממראהו הרגיל.

בזתי בליבי לאותו מוסך שנכנע כל-כך בקלות לקשיי שיפוץ\תיקון המצמד האורגינלי של רובר, והחלטתי שלי זה לא יקרה. עשרות שנים דבקתי בהחלטה הזאת, משפץ בהתמדה, פעם אחר פעם, את המצמד המיושן של הרובר, פטנט רובר, כשאני דבק בקנאות בהוראות התיקון\הרכבה של חברת רובר.

ופעם אחר פעם קרס לו המצמד הזה, ואחד מחלקיו התעופף תוך כדי נסיעה כשהוא טוחן ברעש אימים את סביבותיו. אני בשלי והוא בשלו. אני משפץ והוא קורס. אבל גם כשלא קרס לא הפריד כהלכה – מזל שיש ברובר Free Wheel ולא ממש נזקקתי למצמד.

עד שפעם אחת נואשתי ממצמד פטנט רובר ונתתי לטוביה מ"הבלם לנגב" את גלגל התנופה והמצמד ששליתי מהוואדי בדרך לתל-שבע.

טוביה זיהה אותו כמצמד תוצרת פורד, של פורד טרנזיט (יצורו החל בשנת 1953) – פריט שניתן (אז) להשגה בקלות ובזול.

טוביה השחיז את גלגל התנופה שהוצא מהקבר ושיפץ את המצמד והדיסק שבאו איתו, ואני הרכבתי אותם על 26-069, והרי פלא: מאז אין פרץ ואין צווחה. המצמד מפריד כשצריך ומצמיד כשצריך- ולא, לא קורס.

מה המסקנה מהסיפור הנ"ל? כשהגיעה השעה לשפץ את המצמד של 26-453 הייתי בבעיה. לדבוק באורגינליות או להחליף חלק נסתר בתחליף אמין ושימושי יותר?

ב. פירוק ובדיקה.

אחרי הפרדת תיבת-ההילוכים מהמנוע נחשף המצמד. הוא וכל סביבותיו היו מכוסים בשכבה עבה של בוצה, מהסוג שהרג את הספורטאים האוסטרליים בירקון: תערובת מחליאה של שמן מכונות, שמן גיר, אבקת אסבסט, מים וחלודה.

Behind the flywheel

מחזיר השמן האחורי של מנוע הרובר הוא מחזיר דינמי, דהיינו הברגה הפוכה על גל-הארכובה (קרנקשפט) הדוחפת את השמן חזרה לאגנו. מחזיר שמן כזה פועל רק כשהמנוע פעיל. אם המכונית חונה בעליה אין מה שיעצור בעד השמן מלטפטף לתוך בית המצמד. התופעה כה שכיחה עד כי בית-המצמד מצוייד בשני נקבי ניקוז, לבל יצטבר בו השמן הזה עד שירטיב את הדיסק עצמו…

גם תיבת-ההילוכים מצויידת מלפנים במחזיר שמן דומה. גם הוא פועל רק כשהמנוע פעיל, ומאפשר לשמן לטפטף לתוך בית-המצמד כשהמכונית חונה בירידה. אכן, תכנון אנגלי אופייני.

הבעיה מתחילה כשמצטבר בבית-המצמד אבק משחק הדיסק – תופעה נורמלית בפריט שפעולתו מבוססת על חיכוך. תערובת השמן ואבקת האסבסט נהפכת לעיסה צמיגה הסותמת את חורי הניקוז ומכאן הדרך לקטסטרופה קצרה. אם נוסיף לכך את העובדה ש-26-453 חנה שנים רבות בחממה או בלול רווי לחות תהיה התמונה שלמה.

כך צריכים להראות חלקי מצמד רובר במצב אידאלי:

Rover P2 clutch layout

בחינה קצרה של המצמד הראתה כי אחד הקפיצים (42) המהדקים את מנופי המצמד (40) חסר. הוא נמצא מאוחר יותר, מעוות ומעוקם שקוע בבוצה שבתחתית בית-המצמד. עיקבות נתיב היסורים שעבר עד שהגיע לשם נראו בכל מקום.

אחרי פירוק וניקוי יסודי נקבעו הממצאים הבאים:

צירי מנופי המצמד (41) שחוקים עד אובדן צלם ציר.

הקדחים במנופים עצמם שחוקים והפרופיל שלהם נהפך לאליפטי במקום עגול. במילים אחרות – המון חופש. והמנופים עצמם שחוקים, פצועים ומעוותים. אין פלא רב בדבר, כי המנגנון הזה  פועל ללא שימון כלל, תחת עומס רב, ובסביבה רוויה באבק שוחק.

Worn clutch levers and pins

גם מעטפת המצמד עצמה (29) היתה מעוותת באיזור פעולתם של המנופים הללו.

Distorted clutch cage

Worn pin slot

פרט לכך, כמובן, גם לוח-המצמד (30) וגם פני גלגל-התנופה היו שרוטים ושחוקים, כמוהם כדיסק המצמד.

את בית-המצמד מסרתי לניקוי חול.

Clutch housing after sand blasting

עדיין מתלבט בין אורגינליות לשימושיות החלטתי לתת תחילה צ’אנס למצמד האורגינלי.

את המנופים וציריהם מסרתי ל"המשפץ" לתיקון\ייצור מחדש. למעטפת בחרתי בין אלו שבמלאי שלי את הטובה ביותר. את גלגל התנופה, משטח המצמד והדיסק מסרתי להשחזה והדבקת משטחי חיכוך חדשים לאחד מבתי-המלאכה הידועים באזור רחוב המסגר בתל-אביב.

זו היתה חוויה מדכאת. לא רק רעש, זוהמה וחניה כפולה ומשולשת בכל מקום (ויש מספיק מגרשי חניה בתשלום באזור!). את החלקים הכבדים הובלתי בעגלה קטנה לפתח בית-המלאכה, וחיכיתי ליד דלפק הקבלה, ממתין לקצת תשומת לב. אבל היה קשה ליצור קשר עם האיש בדלפק הקבלה. הוא דיבר בו-זמנית עם עוד שלשה אנשים שהסתובבו במקום ועם עוד שניים אחרים בטלפון: אחד בסלולרי והשני בקווי. תוך כדי שאני ממתין וממתין שיתפנה אלי החל מישהו לצווח: “הלו, זה לא שלך!” הסתובבתי וראיתי אדם אחר מנסה להסתלק מהמקום עם העגלה שלי.

הרגשתי שאני מתגעגע לטוביה בבאר-שבע שקיבל אותי תמיד בשמחה ועזר לי רבות בתחזוקת הרובר.

כשסוף סוף הואיל האדון בדלפק הקבלה לדבר איתי הוא נקב במחיר גבוה ואמר לי לבוא לקבל את החלקים המשופצים למחרת. לא היתה לו ממש סבלנות להקשיב לבקשותי והסברי. “סמוך עלינו", פסק קצרות. אני יודע שבשלב זה הייתי צריך להגיד תודה רבה ולהסתלק משם – אבל כבר חיכיתי כל הרבה זמן, וגם חשבתי לתומי שלמקום יש מוניטין טובים ומצמדים זה עיסוקו…

כשחזרתי למחרת בשעה היעודה עוד לא היתה העבודה מוכנה. חיכיתי לסיומה ותוך כדי כך העפתי מבט על בית-המלאכה. ומה ראיתי? צפיפות, הזנחה, מחרטות ישנות פועלות אוטומטית, ללא השגחת אדם, בפסיעה מהירה וגסה. איזור עבודה מבולגן, מלא שבבים ופסולת. תוצרת טובה לא יכולה לצאת מכאן.

כשקבלתי סוף-סוף את החלקים שלי התבשרתי כי המחיר שנקבע מראש לא היה נכון, שהייתה הרבה יותר עבודה ממה שהם חזו, ונדרשתי להוסיף כ 30% למחיר. אבל זה לא היה הקטע הגרוע ביותר בסיפור. את גלגל התנופה מסרתי עם שני פיני המיקום (25) התחובים בו. לא יכולתי לשלפם בכוחות עצמי בלא לפגוע בהם, וטוביה עשה זאת תמיד בעצמו וכמובן-מאליו. והפינים הללו גולחו! זו באמת הדרך הקצרה ביותר להשחיז את פניו של גלגל-תנופה.

עם הזנב בין הרגליים נסעתי לטינו, שישלוף את שאריות פיני-המיקום וייצר חדשים.

כשעבודת התיקון של המנופים וציריהם, גלגל התנופה ופיניו, משטח-המצמד והדיסק הסתיימה, ניגשתי להרכבה מחדש. מכיוון שעובי משטח-המצמד ירד אחרי ההשחזה (ועוד רבות לפניה) יש להשתמש בקפיצים (37) יותר חזקים (F=kx ומכיוון ש x קטן יש לבחור ב k יותר גדול). התוצאה תהיה כמובן מצמד שיותר קשה להשתמש בו, כי הוא דורש לחיצה יותר חזקה על הדוושה. רובר סיפקו בזמנו שלשה סוגי קפיצים: 97.5 ליברות (ורוד), 110 ליברות (אפור), 121 ליברות (ללא צבע). בסך הכל דרושים 12 קפיצים. במלאי שלי נמצאים עשרות רבות של קפיצים, אך הצבע ירד מהם מזמן והייתי זקוק לעבודת נמלים כדי לבחור ביניהם את התריסר הנכון.

עכשיו מגיע הקטע הקשה ביותר: כיוון הגובה של קצות המנופים מעל גלגל התנופה. על שלושת הקצוות להמצא במישור אחד, ובמרחק נתון מגלגל התנופה. אם המרחק הזה גדול מדי המצמד עלול להיות לחוץ כל הזמן והתוצאה החלקה, אם הוא קרוב מדי יתכן שלא יגיע למצב הפרדה.

נוהל רובר לכיוון המרחק מתואר בציור הבא:

לקוח מהספר Rover Cars מאת ווטסון, מהדורת 1963

את לוחית המרחקים במידות 1.945 +/- 0.031 אינץ’ יצר עבורי רוזלס, "החרט לנגב", לפני שנים רבות. המשרט הוא חלק משעון אינדיקטור של מיטוטויו. סוגרים את בית-המצמד על גלגל התנופה כאשר במקום דיסק מניחים בו שלושה גלילים (של מיסב גלילים) בקוטר 3/8 אינץ’. משווים את גובה פני המנוף לגובה הלוחית, ולפי הצורך משייפים את התפסניות (39) אם הגובה גדול מדי, או מחליפים בתפסניות חדשות אם נמוך מדי. זו עבודת נמלים היכולה להמשך שעות מרובות (בית המצמד מחובר בשמונה ברגים high-tensile לגלגל התנופה, יש לסדר 9 קפיצים כל פעם ואפילו שליפת והכנסת מוטות המשיכה (31) קשה ולא נוחה).

אבל העבודה המרובה הזו אינה סוף פסוק. ההשחזה החוזרת ונשנה של גלגל-התנופה מקטינה את עוביו, ולכן מרחיקה את שלשת המנופים מהמקום בו תוכננו להמצא. יש לקזז זאת בדרך כלשהי. דיסקת הגבהה בין גלגל התנופה וגל הארכובה תרחיק את גלגל התנופה מהמתנע – פתרון לא רצוי. יש איפוא להוסיף דיסקה בין מיסב הלחץ ומזלג ההפרדה (שגם הוא, כאמור חודש ומולא אצל "ניקו" בתל-אביב). כמו-כן, יש להשחיז את ראש ששת הברגים המצמידים את גלגל התנופה לגל-הארכובה (26). אחרת יתחכך בהם הדיסק במצב הפרדה.

המצמד השלם, המכוון והמורכב על גלגל התנופה נראה בתמונה הבאה:

Restored clutch

יש עדיין צד מדאיג לתמונה, והוא זר השיניים המקיף את גלגל התנופה לשימושו של המתנע (סטרטר). המנוע נוטה להיעצר תמיד באותה נקודה, ולכן המתנע מתקיף תמיד אותם שיניים, עד שהם מתבלות. בגלגלי תנופה מודרניים ניתן הזר הזה להחלפה – אך לא כך ברובר. כאן, פחות או יותר – אין מה לעשות.

Worn starter teeth

נראה מבהיל, לא? אבל הנסיון הראה שזה לא מפריע לפעולה תקינה של המתנע, והרובר הוא קל התנעה גם כך.

כאן סיפורנו לא תם ולא נשלם, כי יש גם אופציה נוספת – ועליה בפרק הבא.

PREV:  http://wp.me/pXLKy-f6

NEXT:    http://wp.me/pXLKy-fW