תגיות

הרובר מרים אף (2).

כך נראית המכונית של דייויד מוסלי, שגם מכר לי את סמל הרובר ושעליו עוד יסופר. כך יכול רובר להראות. לזה שאפתי, וזמן רב חלמתי על הניתוח הפלסטי שישיב לרובר את אפו הנאה שנמחץ לעד באותה תאונת פגע-וברח.

וזה לא פשוט כמו שאפשר לחשוב.

המחשבה הראשונה היתה להשיג מעטפת ושבכה חדשים, או משומשים במצב טוב. כל אלה שנמצאים בארץ כבר ברשותי, והם במצב רע. כשבקרתי באנגליה ניצלתי את ההזדמנות ועברתי מכתובת לכתובת של בעלי חלקי הרובר הישנים, רובם מכרים ומודעים מזה שנים רבות – ולאיש מהם לא היה. הם הבטיחו לכתוב ולהודיע לכשימצאו החלקים הנ"ל – אבל המכתב המיוחל מעולם לא הגיע. חיפשתי באינטרנט, חיפשתי ב-eBay. פעמים אחדות הייתי כבר בטוח שמצאתי – אבל לבסוף התברר כי המקור היה מקור אכזב.

מה עושים? האלטרנטיבה היתה לשפץ את החלקים הישנים, העקומים השרוטים והפצועים. אבל היכן מוצאים בעל מלאכה שמוכן ומסוגל לעשות זאת? חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי. איש לא רצה להסתבך במכשלה הזאת. עד שיום אחד לחש לי אודי בניה שהוא מכיר מישהו – לא בעל מלאכה אלא אמן – שיצליח לשקם את המעטפת והשבכה הפגועים. ואחרי כמה נידנודים לקח אותי יום אחד אודי לבית-המלאכה של טינו.

הבאתי איתי לשם שלוש מעטפות עקומות, שני רדיאטורים עם זרבובית לא מתאימה, שבכת extra אחת במצב רע, ומכסה רדיאטור רגיל וגם מיוחד (ויקיניג) שלא מתחברים לרדיאטורים הנ”ל. טינו הביט עליהם, ונאנח, ומשך בכתפיו, ואמר שהוא לא חושב שיצא מהם משהו, והציע לי לשוב ולחפש באנגליה, ואחרי שהסברתי לו מה המצב אמר שהוא ינסה לעשות משהו.

כעבור ימים אחדים צלצל טינו ואמר שיש התקדמות, וביקש שאביא לו אומי 1/4 BSF במקום אלו שנקרעו במשך השנים מהמעטפת על ידי מכונאים זועמים (אחרי שגם הם וגם הבורג המהדק את המעטפת לגוף המכונית החלידו ונידבקו יחד ללא הפרדה)

כך נראה דופן מעטפת שנתלש על ידי מכונאי אכזר\נואש ממקומו:

וכך הוא צריך להראות:

טינו גם ביקש אומי וברגי BA המהדקים את השבכה למעטפת.

את השבכה פירק טינו לעשרים חלקיה; כל אחד מהם ממוספר להקלת ההרכבה מחדש. את כל הברגים והאומים שלח לניקוי יסודי בחומצה מלווה בציפוי אבץ אשר מעתה ואילך יגן עליהם מפני החלדה מחדש; גם את שלד הברזל אליה היו מחוברים חלקי השבכה שלח להסרת חלודה וציפוי אבץ. כשחזרו הברגים והאומים מהציפוי הלחים אותם טינו חזרה למקומם בהלחמת כסף או בדיל – כנדרש. אחרי כן איחה, יישר, ריקע וליטש עד שהיו מוכנים לציפוי כרום מחדש; כל כך טוב הם לא נראו לפחות ששים שנה.

 הרדיאטורים עצמם נשלחו לאיש רדיאטורים שפתח אותם, ניקה מאבנית וחלודה ווידא שאין נזילות ודליפות, ולסיום המלאכה צבע אותם בשחור בוהק.

פרק בפני עצמו היתה החגורה המקיפה את גוף הרדיאטור ומהדקת אותו לאשיית המכונית (השסי). היא מורכבת משני חלקים. מאז שאני מכיר את הרובר (1968) עוד לא זכיתי לראות חגורה זו שלמה ובמצב טוב. הנה תמונה מייצגת של חלקה התחתון אחרי הרבה שנות שרות:

מהצד:

ומלמטה:

רובן של החגורות שפרקתי בעבר התפוררו בידי ודמו יותר לגוש חלודה מאשר לכל דבר אחר. הסיבה לכך הוא המקום "האיסטרטגי" בו שוכנת החגורה: בדיוק מתחת לרדיאטור, שנזל מפעם לפעם בחייו הארוכים, ובתוך "קן" המשמש מלכודת למי גשמים.

החץ האדום מראה את המקום בו נמצא החלק התחתון של החגורה.

והנה הגיעה לידי חגורה נוספת, גם היא בשלבי התפוררות מתקדמים. הפעם נגשתי אליה כארכיאולוג, או אולי כחוקר מקרי מוות, בהחלטה נחושה לפענח את סודותיה וליצר לה רפליקה מושלמת. וזאת לדעת: עובי החגורה הזאת קובע את גובה הרדיאטור מעל האשיה. המכסה העליון של המנוע נשען על הרדיאטור, אבל מכסי הצד נשענים על הכנפיים, שחיבורן לאשיה נפרד וגובהו נקבע על ידי גורמים אחרים. הפרש, אפילו של מילימטרים אחדים בגבהים ביניהם יגרום לכך שאי-אפשר יהיה לסגור כהלכה את מכסה המנוע ויצור מראה מעורר רחמים למכונית.

התברר כי החגורה התחתונה עשויה מסנדוויץ' בן שתי שכבות פח, וביניהן משהו. אני סברתי שאלה שרידיו של גומי קדמון, מתקופת הדינוזאורים, וטינו אמר שזה פשוט חלודה, הרבה חלודה. שתי שכבות הפח היו מסומררות זו לזו (ומהדקות כך ביניהן את תוכן הסנדביץ') ב-24 נקודות. אני טענתי, בהכירי את השיטות של רובר, שאלה הם מסמרות נחושת. ניטו טען בתוקף שאלו שרידי ריתוך נקודתי. ויתרתי. טינו נראה לי בר-סמכא בענייני מבנה רכב, ובוודאי בעל ידע רב ממני. לא הצלחתי להבין מדוע זקוקים שם לסנדוויץ' כזה, של שתי חתיכות פח שאין ביניהן כלום, אבל מה אני יודע. חלקי החגורה הופרדו זה מזה, נשלחו לגילוון, ואז ריתך אותן טינו חזרה יחד בכל 24 הנקודות.‎

השבכה המפורקת והמעטפת נשלחו ל"גלוונומטה" לציפוי כרום, פרק כאוב במקצת ולכן אדלג עליו.

כשחזרו החלקים מציפוי הכרום הרכיב טינו חזרה את השבכה לשלד שלה, שהיה עכשיו נקי ומגלוון, חיזק באומי BA, וחיבר אותה למעטפת.

סוף סוף אפשר היה לשוב ולהשתמש במכסה הרדיאטור המקורי.

טינו הגדיל לעשות וייצר תושבת חדשה גם לראש הויקיניג, המחליף את מכסה הרדיאטור באירועים חגיגיים.

הגיע הרגע להרכיב את הכל על המכונית.

כך נראה הרובר כשהגיע לטינו להשתלת רדיאטור.

כדי להשתיל רדיאטור חדש (ואת המעטפת שלו!) יש כמובן להוציא ממנו תחילה את הרדיאטור הישן. קודם כל מרוקנים את המים: יש ברז ריקון מתחת לרדיאטור עצמו, ועוד ברז בבלוק. עכשיו יש להסיר את שני הגלגלים הקדמיים!

הסיבה היא מוט ההידוק של הכנפיים העובר דרך חורים במעטפת הרדיאטור מצד לצד של המכונית. הגישה אל האומים שלו מאד לא נוחה כשהגלגלים מורכבים, ושליפתו בכלל בלתי אפשרית. לא פעם ראיתי מכונאים מתפתלים עם הפירוק הזה שעות ארוכות, שרוטים ומקללים – ומסרבים לפרק את הגלגלים, פעולה קשה פסיכולוגית, אך נמשכת פחות מחמשה רגעים.

אחרי שליפת מוט ההידוק, התרת חבקי ההידוק של צינורות הגומי המקשרים בין הרדיאטור והמנוע ופירוק עוד כעשרה ברגים גדולים (3/8 BSF) וקטנים (1/4 BSF) הדחוקים להם בכל מיני מקומות בלתי אפשריים – הרדיאטור נשלף. הנה הם השניים, החדש והישן, זה בצד זה. חלק מהחגורה המשוקמת נראה מעל הרדיאטור המחודש (ימין):

סדר הפעולות בהרכבה הוא הפוך, פחות או יותר. תשומת לב מרובה הקדשנו לנקודות הבאות:

  1. מנואלה. המנואלה עוברת דרך "מיסב" על הפגוש, ומשם דרך "מנהרה" בדוד התחתון של הרדיאטור, פתח מיוחד בקורה הרחבית הקדמית של האשיה ולבסוף לבורג ההתנעה שעל גל-הארכובה. כולן צריכות להיות על קו ישר אחד – ומחוק הגיאומטריה הבסיסי האומר שבין שתי נקודות עובר קו ישר אחד גם נובע שקשה לשים ארבע נקודות במרחב על קו ישר אחד!

(אם תשאלו "למה מנואלה" הרי התשובה מתחלקת לשניים: נוח מאוד לבצע איתה כיוון שסתומים, פעולה נחוצה מפעם לפעם ברכב אנגלי ישן; אין דרך יעילה יותר להרשים סקרנים מהתנעת הרובר במנואלה: רבע סיבוב והוא מתניע.).

  1. עיון זהיר בגיאומטריה של הרובר מראה כי המנוע אינו מורכב אופקית, אלא בזווית קטנה לאופק, כך שחלקו הקדמי מוגבה לעומת חלקו האחורי (הוא מרים את האף!). מכך נובע שכדי שהמאורר יהיה מקביל לרדיאטור, גם על זה להיות נטוי באותה זווית. בחלקו האחורי של הרדיאטור מורכב כונס אוויר. על המאוורר להיות בדיוק במרכזו, וקרוב ככל האפשר לרדיאטור. זה יבטיח קירור נאות למנוע. אי הקפדה על כל אחד מפרטי הפרטים של הרכבה זו יגרמו לכל דבר בין מראה עלוב של המכונית דרך חימום יתר ועד שבירת אחת מכנפי המאוורר, לא עלינו.

לקח די הרבה זמן לערוך את כל הכיוונים וההתאמות. לסיום השחיל טינו את סרט "ריכוך המגע" בין מכסה המנוע למעטפת הרדיאטור. את הסרט השגתי מ scott old rubber אשר במלבורן, אוסטרליה. עוד עליו בהמשך.

עכשיו אפשר היה להרכיב מחדש את הגלגלים הקדמיים, למלא מיים ולוודא שאין נזילות, להרכיב את מכסה הרדיאטור המקורי למקומו, להחזיר למקומם את מכסי הצד ולהתענג על התוצאה.

נראה יפה?

לא לגמרי לגמרי. וכבר אמר חמיד, הצבעי שצבע לפני תשע שנים את הרובר בפיירפקס, וירג'יניה: “מעכשיו כל דבר שאינו מושלם יהיה הדבר היחיד שיראו ברובר שלך. הוא יצעק כמו פצע".

ואכן, הפגוש, הוא הטמבון, התחנן גם הוא לחידוש.

בשנים 46 – 47 היו לרובר שלשה דגמים שונים של פגושים! מן הסתם תחילה חיסלו מלאי שנשאר מלפני המלחמה, ואחר השתמשו בכל מה שיכלו לשים עליו יד.

הדגם המורכב על 26-069 נקרא "מייצב הרמוני", תוצרת Wilmont-Breeden Ltd , והוא אמור לרסן רעידות ושקשוקים של המכונית, המכונים בלעז rattle.

הוא עשוי משני להבי קפיץ ניצבים, התחתון כפול. הלהבים מחוברים זה לזה בקצותיהם על ידי ציריות המוקפות בטבעות עץ, משקלות עופרת ובסיס פלדה. העץ נרקב והתפורר מזמן

Wood spacer inside Group 1 ends, there also led rings since this is the "harmonic balancer

 

ואי לכך, לפני שנים, חרט רוזלס הטוב תחליף לעץ מאקולון, חומר האמור להחזיק טוב יותר בפגעי הזמן. הוא גם יצק מחדש את משקלות העופרת שהתפוררו זה מכבר. עכשיו פירקנו שוב את כל המבנה לחלקים. כיפות הברגים עשויות מפלב"ם וטינו פירק אותן בעדינות, יישר אותן וליטש והן נראו פתאום כמעט כחדשות. היתר נוקה ונצבע שחור והברגים נשלחו לגילוון. הפגוש כולו תלוי על שני ברגים (1/2 BSF) המתברגים ל dumb iron שבקדמת האשיה (זו חתיכת הברזל העבה אליה מעוגן הקפיץ הקדמי). התבריג באחד מהם היה שחוק, ואי לכך הבריז בו טינו הברגה חדשה, גדולה יותר, וחרט גוז'ון (בורג-חף?) מדורג במקומו.

הלהב הקדמי, זה שפונה אל העולם, היה שרוט ומרוט אחרי ששים וחמש שנה של משא-ומתן מיגע.

כאן הפליא טינו לעשות וליטש אותו עד שנראה כחדש, עוד לפני הצפוי.

הלהב המלוטש נמסר לגלוונומטה לציפוי כרום, וכשחזר הורכב שוב הכל חזרה על המכונית, בזהירות ולפי הסדר. על שני ברגי העיגון הורכבו בוקסות ה silent block שהודקו מצידן השני בתושבות גומיות הבלימה, שלתוכן הוכנסו הגומיות עצמן (היו לי!). הלהב האנכי הוצמד לאופקי באמצעות ה U-bolts מצופי הכרום היעודיים. כך נראה עכשיו העיגון:

U bolt, cover and rubber absorber. Inside there is silent block bushing.

 

וזה מראה הרובר החדש:

ועכשיו קרה משהו שלא ציפיתי לו. הרי בסך הכל כאילו ציפינו כמה חתיכות פח ישן בכרום.

כבר בדרך הביתה השגחתי שמשהו השתנה בשגרת "אתה מוכר?” שהייתה בכל נסיעה ברובר, מזה שנים רבות. עכשיו אנשים מאיטים על ידך (הרובר נוסע לאט) ובלי לדבר, ולעיתים אפילו בלי להפנות את הראש, מוציאים את הסלולרי שלהם מבעד לחלון ומצלמים.

בערב הלכנו למסעדה. החננו את הרובר לידה וכל הנוכחים הפנו אליו את מבטם. המלצרית אמרה שהיא תלמידה בשנקר וביקשה את פרט המכונית לסרט שהיא רוצה להפיק…

ופתאום הבנתי את האמת העצובה שהרובר חדל להיות מכונית שאפשר סתם לנסוע בה לאיזשהו מקום, להחנות ולהתפנות לעניינך – כפי שהיה במשך שנים רבות כל-כך. מעכשיו הוא מעין פריט מוזיאלי שיש לראותו בלבד.

או ש?

בפעם הבאה: האמת על חגורת הרדיאטור התחתונה, הסמל שאחר ומדוע, טסות, צפצפה, פנסים וה king of the road.

Next:   ttp://wp.me/pXLKy-by