תגיות

יום הולדת 65 לרובר .

אתמול חגגתי לרובר יום הולדת 65 – ליתר דיוק, שוב העברתי אותו טסט. מכיוון שבמשך מספר לא מבוטל של שנים נאלצתי לחזור על ריטואל זה פעמיים בשנה, ומכיון שהרובר היה "על הכביש" כל שנותיו – יוצא שבמשך 65 השנים האחרונות עבר הרובר טסט הרבה יותר מ65 פעמים, והוא בוודאי בין המכוניות הבדוקות ביותר במדינה.

אז מה היה?

ההכנות החלו ביום רביעי אחר-הצהריים.

שלב ראשון: בדיקת מערכת החשמל. אורות חניה, מעצורים, איתות, אורות דרך גבוהים ונמוכים – נראה שהכל בסדר. גם הצופר מצפרר. מגב ימין עובד תקין, אבל מגב שמאל מחליק (ברובר מופעל כל מגב עצמאית). אני מחזק את המגב לצירו בעזרת בוקסה מתאימה, ובהזדמנות זו גם מתיז W40 על מיסבי ההחלקה של הארכובה ההופכת את סיבוב מנוע המגבים לתנועה לינארית, הלוך ושוב. עכשיו פועלים שני המגבים הקטנים כמיטב יכולתם. שניהם מצויידים בלהבי גומי טריים ויעילים.

שלב שני: כוונון המעצורים. הרובר מצוייד במעצורי גירלינג מכניים, הקרויים בפי העם "מעצורי שטנגות". למעצורים אלה שם רע בציבור, אבל כשהם מתוחזקים כראוי ומכוונים נכון הם מעצורים יעילים ובטוחים, וזה המצב ברובר. הדבר היחיד שיש לכן לעשות הוא לוודא כי המרווח בין סוליות הבלם לתוף הבלם הוא בערכו הנומינלי. השמוש במעצורים גורם לשחיקת הסוליות, והמרווח ביניהם לבין התופים גדל בהתמדה – מה שמצריך מהלך גדול יותר של דוושת הבלם כדי להגיע לבלימה. כל עשירית מ"מ מרווח בין התוף לסוליות מתבטא בכס"מ מהלך של הדוושה (יחס מנוף של כ 100:1). רובר מדגישים כי זה הכוונון היחיד שיש לערוך במערכת הבלמים – בשום אופן לא לשנות את אורך מוטות הקישור וזוויותיהם (אלא שזו הפעולה הראשונה בה נוקט המכונאי המצוי).

איך מתבצע קיזוז המרווח? כל דיסקת-תמיכה (back-plate) בכל אחד מהגלגלים מצויידת בבורג בעל ראש מרובע. יש לסובב את הבורג הזה, בעזרת מפתח פתוח במידת 1/4 אינץ' (bsw), בכוון השעון עד לעצירתו המוחלטת. כל רבע סיבוב משמיע הבורג "קליק". כשמגיעים לעצירה מוחלטת יש להחזיר את הבורג "קליק" אחד לאחור. זה כל הכוונון הנחוץ והמותר.  אין צורך, בעצם לא טוב להרים את המכונית על מגבה בעת פעולה זו. הגישה לברגי הכוונון נוחה למדי בגלגלים הקדמיים גם ללא מגבה, אבל כמעט בלתי אפשרית בגלגלים האחוריים. אז מה עושים?

רובר דאגו גם לכך.

במגש כלי העבודה, משמאל לנהג, נמצא מפתח "T” מיוחד.

כשמפתח זה ביד, יש להוציא ממקומו את הכסא האחורי. זו פעולה פשוטה: פשוט מושכים אותו והוא יוצא. מתחתיו נמצאות שתי דלתות מתכת, הנפתחות באמצעות אותו מפתח "T” ואז נשלפות ממקומן. עכשיו נגלים לעיניינו, ומתאפשרת אליהם גישה נוחה, כל מכלולי הסרן האחורי (והמצבר) – כולל ברגי הכוון של המעצורים.

חץ עבה מצביע על בורג הכוון בציור. זו היתה גם הזדמנות לטפטף טיפות שמן אחדות על פיני החיבור של מוטות המעצורים, לנקות את הנשם של הדיפרנציאל ולבדוק את רמת השמן בו (תקינה). החזרתי את דלתות המתכת למרומן ונעלתי אותן בעזרת המפתח, והשבתי את המושב האחורי למקומו.

עכשיו בדקתי את גובה השמן בתיבת ההילוכים. תיבת ההילוכים נמצאת בעצם בתוך תא הנוסעים, מחופה במכסה פח, ומתחת לריפוד. במכסה שני פתחים: האחד לצורך מילוי שמן והשני מקנה גישה למדיד השמן. בריפוד עצמו נמצא רוכסן. פתיחתו מאפשרת גישה לשני הפתחים הנ"ל. הבדיקה העלתה כי גובה השמן בתיבה ההילוכים מגיע לסימון H שעל המדיד – כלומר אין צורך להוסיף שמן.

אחרון אחרון בסדרת הפעולות ליום רביעי היה הוספת שמן לתיבת ההגה.

בעצם תיבת-ההגה הזאת מהווה את האתגר העיקרי בטסט. הבה נבחן אותה בקצרה ונגיע לשורש העניין.

שלדת הרובר רחבה יחסית. מכלול ההגה הוא בעיקרו מוט ארוך שבבסיסו החילזון הממיר זוית סבוב גדולה לזוית סבוב קטנה (2.5 סבובים מנעילה לנעילה פרושם 900 מעלות; מוט דחיף ההגה נע כ 60 מעלות מנעילה לנעילה). מרכז מוט ההגה אמור להתלכד עם מרכז כסא הנהג; ההטל של מוט ההגה במישור האשיה צריך להיות מקביל לציר הראשי שלה, ולכן על בסיס מוט ההגה להיות כ 5 ס"מ משמאל למסגרת האשיה. לכן יצרו ברובר את "משענת תפס ההגה" (mounting bracket for steering, fixing steering unit to frame). אגב, התקן זה יחודי לדגמי רובר 10 ו 12, ונעדר מדגמי הששה צילינדר.

מימין: דיסקית התאום בעלת הפרופיל הטרפזי; משמאל משענת תפס ההגה.

מבט מלפנים על הנ"ל (הערה: צולמו חלקים משומשים שנלקחו מ"תורמת").

מבט מאחור.

ההתקן עשוי מפח פלדה (חומר גמיש) מכופף בצורת האות כ"ף ובו חורים לברגים המחברים אותו לאשיה מצד אחד ולמוט ההגה מצד שני. אבל התצורה מסתבכת על ידי דרישות נוספות.

כידוע יש שלשה סוגי אנגלים: גבוהים, בינוניים ונמוכים. (“בראש הלך שוטר גבוה ועישן סיגריה קטנה. ואחריו בא שוטר גוץ ועישן מקטרת ארוכה. ואחריהם יצא שוטר בינוני ומאחריו כלב") אי לכך תכננו רובר את מערכת ההגה כך שאפשר לחברו למכונית בשלוש זוויות שונות – לכל נהג כגבהו. משום כך חלק מחורי הברגים מאורכים ואף מתווים קשת, כדי שקיבוע ההגה יתאפשר בכל הזוויות, וגם כפיצוי על האפיצות המוגבלת של חלקים כל כך גדולים ומגושמים. בנוסף, מסגרת האשיה של הרובר אינה מלבנית, אלא טרפזית כאשר הבסיס הרחב נמצא מאחור והצר מלפנים. כדי למנוע עיוות מוט ההגה בעת הידוקו למשענת תפס ההגה, שמים ביניהם דיסקית אלומיניום מיוחדת, בעלת פרופיל טרפזי גם היא. ההידוק הנכון של כל הנ"ל הוא פרשה בפני עצמה ולא אתאר אותו כאן. לעניינו חשוב כי מה שמתקבל בסופו של דבר הוא חיבור גמיש של תיבת ההגה לאשיה. אין לכך כל חשיבות בשעת נסיעה, כי הכוחות שפועלים אז על הגלגלים מקלים מאד את ההיגוי. אולם כשהמכונית במנוחה הכוח הדרוש להיגוי גדול למדי. הפיזיקאי האנגלי הדגול סיר אייזיק ניוטון קבע בשעתו כי על כל כוח פועל כח נגדי, פעולת גומלין. כח זה פועל על תיבת ההגה ודרכה על משענת התפס הגמישה, וזו מתעוותת במידה מסוימת, כל פעם שמסובבים את ההגה.

כידוע, בדיקת ההגה בטסט נערכת כשהמכונית אינה בתנועה, והטסטר, בתוך הבור, מבחין בעיוות.

תופעה זו, שהיא נורמלית ותקינה ברובר, מהווה מקור נצחי לוויכוחים ודיונים בעת הטסט. הטסטר חושד שהמשענת שבורה, סדוקה או רופפת ועלי לטרוח ולשכנע אותו שלא כך הדבר. לא פעם לא נתיישבה המחלוקת עד שלא נקרא למקום רב-הבוחנים וממרומי נסיונו וסמכותו פסק לטובת הרובר…

הספר אומר שהשמן הדרוש לתיבת ההגה הוא שמן סמיך, 140 SAE. אני יוצק אותו לתוכה באמצעות בקבוק קטן ומשפך, במנות קטנות, בסבלנות – עד שהתיבה מלאה.

ביום חמישי בבוקר נסעתי למוסך "הנכון" באיזור המוסכים בחולון. בעל המקום, משה, מתיר לי לעבוד שם, בפיקוחו, וגם להשתמש בציוד המוסך. אחד המכונאים המבוגרים שם עבד פעם במוסך שמואל, ואנחנו מרכלים קצת על שמואל ועל מכונאים ותיקים שעבדו אצלו.

הרמתי את המכונית על אחד הליפטים, וריססתי חומר ניקוי על כל האיזורים המלוכלכים בתערובת שמן-גריז-אבק, ואחר ניגבתי אותם בקפדנות. הם לא אוהבים שהחלקים הנבדקים מוסווים תחת מעטה בוץ, שם בטסט. גירזתי את הטעון גירוז, בדקנו את מצב המיתלים, התפוחים, מיסבי הגלגלים וה king-pins. הכל נראה תקין. שימנתי את צירי מערכת הבלימה והחלפתי שמן מנוע. הפעם השתמשתי בשמן מירוץ וולוולין 5W -50 עם תוסף ZDDP. זו הזדמנות לבחון את תפקודו ברכב ישן.

משה צייד אותי באישור בדיקת רכב מיושן ואני יצאתי למוסך אלן הסמוך, לטסט.

הכל התנהל כשגרה, ונמשך לא יותר מעשר דקות. צעירי הבוחנים התגודדו סביב המכונית תוהים בספקנות אם בכלל מותר לנסוע במכונית עם הגה ימני, שלא לדבר על להעביר אותה טסט… אחד מהם לוחש: "ויש לו חלון בגג!" כאילו גילה מחבל. אחר נכנס לרכב ובודק את הספידומטר: בשנה האחרונה "גמע" הרובר 620 קילומטר.

בבור עצמו נמצא הבוחן הותיק יוסי, בעצמו בעל רכב אספנות, שהרובר מעורר בו זכרונות ילדות נוסטלגיים מחיפה, בפרט אותה אוסטין קטנה שמספרה 80-000…

יוסי בודק בקפדנות, עוד פעם ועוד פעם את משענת תיבת ההגה. הוא קורא לרב-הבוחנים, כשאני ממתין בסבלנות ליד ההגה. בסופו של דבר הם מחליטים, שוב, בפעם המי-יודע-כמה – שהמשענת תקינה.

עוד תחנה אחת נשארה – גלילי בדיקת הבלמים. את הבדיקה הזאת עובר הרובר with flying colors! מחוגי מכשיר הבדיקה נוסקים לגבהים בל ישוערו. משיכה אחרונה בבלם היד והרובר מועף אחורה מהתחנה.

עוד טסט עבר. הפקידה במשרד מחתימה את הניירות.

בדרך חזרה הביתה עין אחת מציצה כל הזמן על מד לחץ השמן. זה נהדר! לחץ השמן יותר נמוך (מהלחץ שהיה עם שמן 20-50 רגיל) כשהמנוע קר, ויותר גבוה כשהמנוע חם. המנוע שקט ועובד חלק עגול ויפה.

וההגה – קל כנוצה. אפשר לנהוג עם האצבע הקטנה בלבד, והמכונית לא מושכת לא ימינה ולא שמאלה.

אנחנו מתחילים את השנה הששים-ושש.

עוד באותו עניין: הרובר עובר טסט (1999).

וגם:  הרובר עובר טסט (2013).