הרובר הירוק נצבע מחדש א'

פורסם על ידי lulisml בתאריך 25 בנובמבר 2014 ב-1 Rover 10 26-069 | השארת תגובה

מיכה פלדמן סיפר פעם כי כשהיה סטודנט התפרנס ממתן שיעורים פרטיים לתלמידי תיכון, ביניהם שניים שהכין לבחינת בגרות בדקדוק. אחרי הבחינה קיבל מהאחד זר פרחים גדול בצירוף פתק: “באתי, נבחנתי, ניצחתי – 60!” את השני פגש ברחוב כשפניו נפולות ומבטו באדמה. “מה קרה?” שאל. “רק 90,” אמר התלמיד "איזו אכזבה.”
ומדוע אני מספר כל זאת?
כי מאז התחלתי לנסוע בג’ינג’ית, ב 26-453, לא עזבה אותי התחושה כי הרובר הראשונה, הירוקה, 26-069 היא טרנטה משקשקת. וזה לא יפה ולא טוב להסתובב עם מין מחשבות שכאלה על מכונית ששירתה אותך באמונה כמעט חמישים שנה, ושתמיד התגאתה ביופייה.
פצחתי אפוא במקצה שיפורים ועדכונים הנקרא בשם המבצע "המלחמה בקרקושים". החלפתי את גלגל ההגה, את הפא-פם (לחצן הצופר), יצרתי רקע חדש ללוח המכשירים, חידשתי את הפנל, החלפתי את צמת-החיווט. בעזרת טינו חידשתי את מסילות גג-השמש. המכונית זכתה למיכל דלק חדש מפלב"ם ולמערכת פליטה חדשה ממתכת כנ"ל.
ועדיין לא הייתי מרוצה. הקרקושים לא נעלמו כליל. משהו שם, עמוק בפנים, עדיין היה רופף ולא בטוח במקומו בעולם.
וחוץ מזה, כמעט ארבע עשרה שנה חלפו מאז נצבעה המכונית לאחרונה ופעם רוורס כושל ופעם תמרון חובבני השאירו בה את חותמם.
הנה כך, לא נעים להודות, נראתה הכנף האחורית השמאלית (עמוק בשטח המת של רובר P2 בעל הגה ימני):

וביתר פרוט:

אך לא רק היא, אלא גם זה:

וביתר פרוט:

וישנה גם בעיה עתיקה, רבת שנים, של מכסה המנוע – שצידו השמאלי אינו נסגר כמו שצריך. הרי תמונה משנות השמונים, אי שם בערבות הנגב:

וכך היא נראתה כחמש עשרה שנה מאוחר יותר, כשחזרה מצביעה במוסך של חמיד, בפיירפקס, וירג’יניה, ביום שלג אחד:

טינו אמנם הצליח, לזמן מה, לשכנע את המכסה הסורר להתנהג יפה:

אבל לא ארכו הימים והוא חזר לסורו:

כשדפנה הרכיבה את המכלול כנפיים-קידמיות-פנסים-ראשיים – שעליו נשען מכסה המנוע היא גילתה שבעת חיבור פנס ראשי חייבים להרכיב דיסקית מרווח עבה מגומי קשה בין יד-הכנף והכנף. המוט החלול (דרכו עוברים כבלי החשמל) המהדק את הפנס לכנף עובר דרך הדיסקית הזאת, ובלעדיה מתעוות המכלול כולו. והדיסקיות הללו יצאו מחיי המכונית עוד לפני שהגיעה אלי. הגיע הזמן איפוא לתקן שגיאה היסטורית רבת ימים.
הגיע הזמן ליישם על הירוקה את אשר נלמד בג’ינג’ית.
אבל בזה לא הסתיימה רשימת ההזנחות והרשלנויות הקטנות שהגיע הזמן לשים להן קץ. החיצים הצהובים בתמונה הבאה יבהירו למה הכוונה:

הקדמי הוא תושבת אנטנה לרדיו (AM!) שהרכבתי במכונית לפני שנים רבות-רבות. אחר כך הגעתי למסקנה שאין הרבה טעם ברדיו במכונית הזאת. הרדיו פורק ובסיס האנטנה נשאר. הגיע הזמן להסירו ולסתום את החורים. האחורי מראה על נורות איתות שהורכבו במקום עוד בטרם הגיעה המכונית לידי, וגם נשברו וגם הוסרו באותו עידן רחוק. הגיע הזמן לסתמם.
עד כמה נושנות השאריות הללו יעידו התמונות הבאות:

המצביעה על פגם נוסף, שמיד נתפנה גם אליו. וגם התמונה הבאה, שצולמה במיתר בשנת 85, לרגל "ספר העשור" של מועדון החמש:

וגם בה נראים אותו בסיס אנטנה ואתו חור יתום של מנורת איתות שלא קיימת.
בתמונה הזאת נראה חלון הנהג (הגה ימני!) פתוח במלואו. אבל בתמונה הקודמת הוא לא "ירד עד הסוף". הסיבה היא כי בין לבין התקלקל המנגנון הזה (המנגנון שבדלת הנהג הוא זה הנמצא בשימוש הרב ביותר) ומחוסר כיס\ידע\כשרון הוחלף במנגנון לא מתאים שנלקח מפגר של פג’ו 404.
הקנס היה, בין היתר, שקשוקים וצרצורים מכיוון שמשת החלון הזה, שאף פעם לא היתה מרוצה מהמנגנון השולט במיקומה.
זה הזמן, לכן, להחזיר לדלת הנהג את המנגנון הנכון, המקורי, מסילות חדשות לזגוגיות, עם כל האביזרים הנלווים, כולל חלקי העץ. ובכך נעסוק בימים הבאים.